אסמעיל מוחמד עאשור ואח' נ' שר הפנים - משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בקשת העותרים להענקת מעמד בישראל לעותרת מס' 2 (להלן: העותרת), אזרחית ירדנית, במסגרת איחוד משפחות עם העותר מס' 1 (להלן: העותר), שהינו אזרח ישראלי. כן מבקשים העותרים כי נורה למשיב מס' 1 (להלן: משרד הפנים) לקבל את בקשתם ליתן לעותרת אשרת כניסה לישראל.

על פי הנטען בעתירה, העותרים נישאו ביום 12.10.99 והתגוררו מאז נישואיהם בכפר קרע. ביום 9.3.99 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות. לטענתם, לא קיבלו מענה ענייני לבקשתם. ביום 18.3.03 יצאה העותרת לירדן, ומשביקשה לשוב לישראל סורבה בקשתה על ידי משרד הפנים. ביום 18.2.04 פנה העותר למשרד הפנים בבקשה ליתן לעותרת אשרת כניסה לישראל וביום 7.6.04 פנה בא-כוח העותר אל משרד הפנים בבקשה לזרז את הטיפול בבקשת העותר ליתן לעותרת אשרה כאמור. משלא נעתר משרד הפנים לבקשת בא-כוח העותר, הוגשה העתירה שלפנינו.

דין העתירה להידחות. ככל שנוגעת העתירה לבקשה המקורית לאיחוד משפחות, הרי שלוקה היא בשיהוי רב. פנייתם של העותרים לבית משפט זה נעשתה למעלה מחמש שנים לאחר הגשת הבקשה. במהלך כל אותן השנים, ככל שעולה מן העתירה, לא פעלו העותרים לקידום בקשתם בפני הגורמים המוסמכים לכך במשרד הפנים. פנייתו של בא-כוח העותר למשרד הפנים מיום 7.6.04 נעשתה בעניין הבקשה ליתן לעותרת אישור כניסה לישראל ואין בה זכר לבקשה לאיחוד משפחות, אשר הוגשה חמש שנים קודם לכן. העתירה שלפנינו הינה, למעשה, בקשה חדשה לאיחוד משפחות, אשר אין מקום לבדיקתה הראשונית בבית-משפט זה (השוו: בג"צ 3517/03 נוהא בדארנה ואח' נ' שר הפנים ואח', תק-על 2004(1) 3118). אשר על כן, על העותרים למצות תחילה את ההליכים בפני הרשות המוסמכת לקבלת החלטה בבקשה חדשה שתוגש.

בכל הנוגע לבקשת העותרים להורות למשרד הפנים ליתן לעותרת אשרת כניסה לישראל, הרי שקיים לעותרים סעד חלופי, שכן עתירות כנגד החלטות שר הפנים בעניין אשרת כניסה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הינן בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים.

אשר על כן, דין העתירה, על שני חלקיה, להידחות על הסף.

ניתן היום, כ"ג בחשון התשס"ה (7.11.2004).