דידי יזרעאלי נ' אלברט סיבוני ואח'

פסק-דין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' עדיאל), בה הופסקו הליכי אכיפת פסק דין שניתן על פי הסכם פשרה בין הצדדים (להלן: פסק הדין), ונדחתה בקשתו של כונס הנכסים ליתן צו המורה על עריכת "תכנית מדידה של כלל החלקה והבנוי עליה".

2.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. החלטתי לקבל את הערעור, באופן שיפורט להלן.

3.בהחלטתי מיום 6.8.2009 נעתרתי לבקשת המבקשת להשהיית ההליך, בקשה שהוגשה על דעתם של המשיבים 2 ו-3, והוריתי לה להגיש הודעה מעדכנת עד ליום 29.9.2009. הטעם להשהיית ההליך היה מגעים שהתקיימו בין המבקשת למשיב 2 בניסיון להגיע להסדר אשר יאפשר את המשך הליכי כינוס הנכסים ורישום זכויות המבקשת במקרקעין. ההליך הושהה מעת לעת מספר פעמים נוספות, כאשר ההשהיה האחרונה ניתנה בהחלטתי מיום 21.1.2010. בהחלטה זו נקבע, כי המשיב 2 יגיש הודעה מעדכנת עד ליום 3.3.2010. בבקשת ההשהיה האחרונה ציין המשיב 2, כי ביום 22.12.2009 אישרה הנהלת מנהל מקרקעי ישראל הצעה שעיקרה הגמשת התנאים להעברת הזכויות הרלוונטיות לתיק זה. ההשהיה התבקשה על מנת לקבל את התייחסותם של הצדדים להחלטת המנהל.

4.ביום 22.2.2010 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המשיב 2. המשיב 2 עדכן בהודעתו, כי בא כוחה של המבקשת הודיע כי הוא מסכים למתווה המוצע בהחלטת המנהל, ואילו בא כוח המשיב 1 הודיע כי הוא מתנגד לכך. המשיב 2 ציין, כי מבחינתו ניתן לפעול בהתאם למותווה בהודעת מחוז ירושלים של מנהל מקרקעי ישראל על החלטת המנהל – הודעה שצורפה להודעת העדכון.

5.כאמור בהודעתו של המשיב 2, עמדת המנהל, כפי שזו באה לידי ביטוי בהודעת מחוז ירושלים של המנהל, שונתה לאחר הכרעתו של בית המשפט המחוזי. המנהל אינו עומד עוד על דרישתו, כי חלוקת הבית תיעשה בדרך של רישום בית משותף, וכן אינו עומד עוד על דרישתו כי הסדרת זכויות המבקשת מבחינת המנהל תותנה, בשלב זה, בהוצאת היתר בניה לחלק הבית הרלוונטי.

6.בהחלטתי מיום 23.2.2010 הוריתי למשיב 1 להגיש תגובתו לאפשרות השבת התיק לבית המשפט המחוזי, בעקבות מצב הדברים החדש שנוצר. בתגובתו מביע המשיב 1 את התנגדותו לאפשרות זו, מטעמים שונים. חרף התנגדותו של המשיב 1, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי הפסיק את הליכי הכינוס לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי אלו מצויים "במבוי סתום". נראה, לכאורה, כי החלטתו של המנהל עשויה לשנות את פני הדברים. לפיכך, על מנת לאפשר בחינה מחודשת של מצב הדברים, ובדיקת האפשרות להוציא את פסק הדין לפועל במצב החדש שנוצר, יש להשיב את התיק לערכאה הדיונית. החלטתו של בית המשפט המחוזי נכונה בעיניי, ביחס למצב ששרר בתיק במועד בו ניתנה. משהוגמשה עמדת המינהל לאחר מתן ההחלטה, יש מקום לשוב ולבחון את אפשרות הוצאתו לפועל של פסק הדין שניתן על פי הסכם פשרה בין הצדדים. לצורך זה, אני מורה על השבת התיק לבית המשפט המחוזי. יצוין, כי המשיב 1 יוכל להעלות את טענותיו, כפי שהובאו בפניי במסגרת התנגדותו להשבת התיק לבית המשפט המחוזי, במסגרת ההליך שיתנהל שם.

7.בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שהתיק יושב לבית המשפט המחוזי, כאמור לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה באדר התש"ע (11.3.2010).