בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ ואח' נ' 11-1. ג'מאל פהד בשארה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. בהחלטה מיום 31.10.13 התבקשו המשיבים להשיב לבקשות רשות הערעור שבכותרת. כן התבקשו המשיבים להודיע (פסקה 5), האם במקרה בו יפעל בית המשפט לפי סמכותו שבתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וידון בבקשות כבערעורים, "ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב". בהחלטה נאמר עוד, כי "העדר התייחסות כמוהו כהסכמה".

ב. ביום 29.4.14 הודיעו משיבים 13-12 ברע"א 7138/12 (המבקשים ברע"א 7472/12) כי הם מסכימים שבקשת רשות הערעור תידון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. ביום 7.5.14 הודיעה משיבה 12 ברע"א 7472/12 (המבקשת ברע"א 7138/12) כי היא מסכימה לקבלת הערעור.

ג. ביום 11.5.14 הודיעו המשיבים 11-1 (בשתי הבקשות) כי הם מסכימים למתן רשות ערעור והעברת הבקשות לדיון בפני הרכב. בהחלטה מיום 25.5.14 נאמר, כי "טרם נשמע כי צד יסכים בטובו להעברת הבקשות לדיון אך לא יאמר מה עמדתו וישאיר לניחוש הצד שכנגד ובית המשפט"; ניתנה למשיבים הזדמנות אחרונה להגיב לגוף העניין "ובלא כן ייראה הדבר כאילו לא הגיבו".

ד. והנה, בהודעתם מיום 2.6.14 שבו והודיעו משיבים 11-1 כי הם מסכימים שתינתן רשות ערעור, וכי הם מתנגדים לערעור גופו. משיבים 11-1 לא פירטו מעבר לכך, ואף לא הודיעו – כפי שנתבקשו בהחלטה מיום 31.10.13 – האם ניתן לראות בהתנגדותם "סיכומים בכתב".

ה. על רקע ההשתלשלות שפורטה, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כערעורים. משלא הודיעו משיבים 11-1 אחרת, יש לראות בהודעתם מיום 2.6.14 משום סיכומים בכתב. לגוף הערעורים סברנו, כי משהמשיבים 11-1 הסתפקו בהתנגדות לאקונית ולא העלו כל נימוק להתנגדותם, ומשניתנה הסכמתם של המשיבים האחרים לקבלת הערעורים, לא נמצא טעם מבורר שלא להיעתר לערעורים. אכן, "הסמכות 'לדון בה (בבקשה) כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה – כלשון תקנה 410 – משמעה שבית המשפט ידון בערעור על סמך הנימוקים שהועלו בבקשת הרשות לערער בלא להוסיף עליהם" (ח' בן-נון ט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) 251).

ו. הערעורים מתקבלים איפוא. משיבים 11-1 ישלמו הוצאותיה ושכר טרחתה של המערערת ברע"א 7138/12 בסך 5,000 ש"ח, וכן הוצאותיהם ושכר טרחתם של המערערים ברע"א 7472/12 בסכום זהה.

ניתן היום, י' בסיון התשע"ד (8.6.2014).