אוסם עקפה, עו"ד נ' נציב המים ואח'

פסק-דין

1.ביום 11.8.04 הגיש המבקש לבית הדין לעניני מים (להלן - בית הדין) ערר על החלטתו של המשיב 1 להרוס גדר וחנייה הנמצאים בקרבת ביתו של המבקש ביישוב טירה. הערר הוגש בהתאם לסעיף 89 לחוק המים, תשי"ט-1959. בד בבד עם הגשת הערר הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני על פי צד אחד, לפיו ייאסר על ביצוע ההריסה עד להכרעה בערר. בו ביום נתן בית הדין (כב' סגן הנשיא ג' גינת) החלטה, במסגרתה נדחתה הבקשה למתן סעד על פי צד אחד, ונקבע כי על המשיבים להגיב לבקשה תוך 20 ימים. עוד צוין בהחלטה, כי המבקש רשאי יהיה להשיב לתגובת המשיבים תוך 3 ימים ממועד קבלתה. בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד החלטה זו.

2.ביום 12.8.04 נתתי סעד ארעי האוסר על ביצוע ההריסה, וכן הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשה עד ליום 17.8.04. בהחלטה האמורה אף ציינתי, כי ראוי להם למשיבים להסכים שהסעד הארעי יעמוד בתוקפו עד למתן הכרעה בבית הדין. דברים אלה היו מכוונים אך להכרעה בבקשה לסעד זמני, אשר תלויה ועומדת בפני בית הדין, ונבעו מן התקופה הארוכה יחסית אשר קצב בית הדין להגשת תשובתם של המשיבים (מה גם שלמעשה מדובר בתקופה כפולה, לאור פגרת בתי המשפט, שאינה כלולה, כנראה, בגדר תקופת 20 הימים). במלים אחרות, סבורני כי אין לאפשר את ביצוע ההריסה טרם החליט בית הדין בבקשתו של המבקש למתן סעד זמני. זאת, מבלי להביע כל עמדה בשאלה האם אכן ראוי כי בית הדין ייענה לבקשה לסעד זמני לאחר עיון בטענותיהם של שני הצדדים.

3.לפיכך, מחליט אני לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל אך במובן זה שהסעד הארעי אשר ניתן ביום 12.8.04 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטתו של בית הדין בבקשה לסעד זמני אשר תלויה ועומדת בפניו. אני חוזר ומדגיש, כי אין בכך כדי להביע כל עמדה לגופה של הבקשה. כפי שצוין בהחלטתי הקודמת, רשאים המשיבים, כמובן, שלא למצות את התקופה שנקצבה על ידי בית הדין למתן תשובה. יש להניח כי באופן זה תקוצר התקופה שעד למתן החלטה בבקשה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' באלול תשס"ד (19.8.04).