גורן אריה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

פסק-דין

בשתי תביעות שהוגשו על ידי המשיב נגד המבקש בסדר דין מקוצר, ביקש המבקש רשות להתגונן. הדיון בשתי הבקשות התקיים במאוחד. לאחר מכן ניתן פסק דין בכל אחת משתי התביעות בנפרד. על פסקי דין אלה הוגש ערעור אחד על ידי המבקש. בית המשפט המחוזי קבע, שהיה מקום להגיש שני ערעורים נפרדים - כל ערעור על פסק הדין שניתן בכל אחת מהתביעות. לפיכך החליט בית המשפט המחוזי, שהערעור אשר בפניו יתייחס לערעור על פסק הדין באחד התיקים בלבד - זה שניתן בת"א 26436/96 בו הסכים שנפסק קטן מזה שנפסק בתיק האחר - 26437/96. לפי קביעתו, הערעור לא יחשב כאילו הוגש גם על פסק הדין בתיק האחרון.

לטענת המבקש, טעה בית המשפט בקביעתו. מכל מקום, ולכך צמצם המבקש את בקשתו בפנינו, היה מקום להעדיף את הערעור על פסק הדין בתיק השני, שהוא התיק הגדול מבחינת הסכום, כפי שהוא ביקש בבית המשפט המחוזי וחזר וביקש בטיעונו בפנינו.

נראה לנו שיש הצדקה לעמדה זו של המבקש. אנו מחליטים, על כן, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. אנו מקבלים את הערעור, במובן זה שאנו קובעים שהערעור בתיק ע"א 1182/97 של בית המשפט המחוזי בתל אביב יחשב כערעור על פסק הדין בת"א 26437/96 ולא על פסק הדין בת"א 26436/96, על כל המתחייב מכך.

בנסיבות המקרה, ישלם המשיב למבקש הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ל' בתשרי התשס"א (29.10.2000).