התוספת הראשונה בנוסח של חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה, התשס״ה–2005.

(המפה הושמטה)

1.הגדרותתיקון: תשע״א־2

בתוספת זו –

”אזור עדיפות א׳“ – אזור עדיפות לאומית א׳ לענין שיכון, שנקבע בהחלטה בדבר אזורי עדיפות;

”בית הקבע“ – בית מגורים הנבנה ביישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית;

”המאגר“ – מאגר של נחלות ביישובים שתוכננו כיישובים חקלאיים באזור עדיפות א׳ בנגב ובגליל, שיוכן לצורך הקצאת נחלות כאמור בסעיף 3(ד);

”ותק“ – משך תקופת המגורים הרצופה של הזכאי בתכוף לפני היום הקובע בתחום המועצה האזורית שאליה שייך היישוב המפונה שבו נמצא בית המגורים, ולגבי בעל זכות שכירות בדיור ציבורי – משך תקופת המגורים כאמור בבית המגורים שלגביו יש לו זכות שכירות;

”יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית“ – יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית מכוח הסכם העתקה שנחתם לפי סעיף 85 לחוק זה או מכוח החלטת ממשלה וכן היישוב אבני איתן;

”מבנה מגורים זמני“ – מבנה מגורים באתר מגורים זמני המנוהל על ידי המדינה;

”מ״ר“ – מטר רבוע;

”שטח הבית“ – שטח המחושב לפי השטח למטרה עיקרית כמשמעותו בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ״ב–1992, שהיה בנוי בפועל ביום הקובע, וכן שטח המרתף, אם היה בנוי בפועל ביום הקובע, והכל – בתוספת 15 אחוזים, ובלבד ששטחים אלה לא יעלו על השטח שהיה מותר לבניה על פי תכנית התכנון התקפה; היה השטח למטרה עיקרית פחות מ־80 מ״ר, יראו את השטח למטרה עיקרית כ־80 מ״ר.

2.הפיצוי במסלול א׳תיקון: תשע״א־2

(א)סכום הפיצוי בשל בית מגורים שישולם לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה, יחושב לפי שטח הבית בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), על בסיס הסכום הנקוב למ״ר לאותו סוג של בית מגורים (בסעיף זה – הסכום למ״ר), כמפורט להלן:

(1)בבית מגורים שנבנה בבניה טרומית־מתועשת על ידי משרד הבינוי והשיכון או על ידי חברת בניה – 3,150 שקלים חדשים למ״ר;

(2)בבית מגורים אחר שנבנה על ידי משרד הבינוי והשיכון או על ידי חברת בניה – 3,825 שקלים חדשים למ״ר;

(3)בבית מגורים שנבנה בבניה עצמית על ידי בעל זכות בבית המגורים או על ידי מי מטעמו – 4,500 שקלים חדשים למ״ר;

בבית מגורים שנבנה בבניה מעורבת, באופן שהבניה בו משתייכת ליותר מאחד הסיווגים מבין אלה המפורטים בפסקאות (1) עד (3) והסיווג הגבוה יותר עולה על 50 אחוזים מכלל שטח הבית – ייחשב בית המגורים כולו כאילו נבנה בבניה המשתייכת לסיווג הגבוה יותר.

(ב)החישוב ייעשה כמפורט להלן:

(1)לגבי כל מ״ר מ־160 המטרים הרבועים הראשונים שבשטח הבית – 100 אחוזים מהסכום למ״ר;

(2)לגבי כל מ״ר מ־40 המטרים הרבועים שמעל השטח האמור בפסקה (1) – 90 אחוזים מהסכום למ״ר;

(3)לגבי כל מ״ר מיתרת שטח הבית שמעל 200 מ״ר – 80 אחוזים מהסכום למ״ר.

(ג) (1)נוסף על סכום הפיצוי המחושב בהתאם לסעיפים קטנים (א) ו־(ב), ישולם לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה סכום השווה לשבעה אחוזים מהפיצוי בשל בית המגורים כאמור באותם סעיפים קטנים (בסעיף קטן זה – תוספת הפיצוי בשל בית המגורים).

(2)זכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה יהיה זכאי לתוספת הפיצוי בשל בית המגורים, ובלבד שהגיש למינהלה, בתוך 60 ימים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4, הודעה כי קבלת תוספת הפיצוי בשל בית המגורים לפי סעיף זה תמצה את זכויותיו לפיצוי מכל סוג שהוא ואת טענותיו ותביעותיו נגד המדינה בשל הפיצוי בעבור בית המגורים; הוגשה הודעה כאמור לא תהיה לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה עילת תביעה בשל בית המגורים לפי כל דין; הודעה כאמור תהיה בהתאם לתנאים ומגבלות שעליהם תורה המינהלה, ובטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(3)תוספת הפיצוי בשל בית המגורים תהיה צמודה למדד בהתאם להוראת סעיף 140 לחוק זה, החל מיום תחילתו של חוק זה.

(4) (א)על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום תוספת הפיצוי בשל בית המגורים לפי פסקה (1) לגבי מי שבונה בית קבע, יהיה בתוך 60 ימים ממועד הסיום של בניית שלד בית הקבע.

(ב)המנהל רשאי להורות על הקדמת תשלום תוספת הפיצוי בשל בית המגורים, כולה או חלקה, מהמועד האמור בפסקת משנה (א), לגבי מי שאינו מתגורר במבנה מגורים זמני ואינו זכאי לסיוע מהמינהלה בשל דמי שכירות לרבות אם זכאותו לסיוע כאמור הסתיימה, למועד שלא יקדם ממועד התשלום לפי סעיף 19(ב) לחוק זה, וכן לקבוע תנאים להקדמת התשלום כאמור כפי שימצא לנכון.

3.הפיצוי במסלול ב׳תיקון: תשס״ט, תשע״א

(א)סכום הפיצוי בשל בית מגורים שישולם לזכאי כאמור בסעיף 36 לחוק זה, יכלול סכום כאמור בסעיף 2, וכן סכום כמפורט להלן:

(1)בבית מגורים בנחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי – 360,000 שקלים חדשים;

(2)בבית מגורים אחר – 225,000 שקלים חדשים.

(ב)(בוטל).

(ג)(בוטל).

(ד)זכאי לפיצוי לפי סעיף 36 לחוק זה בשל בית מגורים בנחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי, רשאי לבקש מהמינהלה להציע לו נחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי באזור עדיפות א׳ בנגב או בגליל; ביקש כאמור, תציע לו המינהלה נחלה מתוך המאגר, מבין הנחלות שנותרו ביום בקשתו; קיבל הזכאי את הצעת המינהלה והאגודה השיתופית של היישוב שבו נמצאת הנחלה המוצעת הסכימה לכך, תקצה לו רשות מקרקעי ישראל את הנחלה בלא תשלום, בפטור ממכרז, ולא ישולם לו סכום כאמור בסעיף קטן (א), ואם הוא זכאי לפיצוי בשל עסק לפי סימן ד׳ לפרק ה׳ לחוק זה, בשל עסק שפעל בנחלה שבה היה בית המגורים – ינוכה מהפיצוי האמור פיצוי בשל הקרקע לפי סימן ד׳ האמור והתוספת השלישית.

4.הפיצוי בשומה פרטניתתיקון: תשע״א, תשע״א־2

(א)סכום הפיצוי לזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף 37 לחוק זה ייקבע על פי שומה שיערוך השמאי הממשלתי הראשי, בהתאם לכללי שמאות מקובלים, לאחר שנתן לזכאי הזדמנות להביא ראיות ומסמכים, לרבות שמאויות מטעמו (בסעיף זה – השומה).

(ב)השומה תיערך לבית המגורים, לבית שבבניה ולתוספת הבניה כאמור בסעיף 37(א)(2), ליום הקובע או ליום תחילתו של חוק זה, לפי הענין; לגבי בית המגורים תיערך השומה לפי שטח הבית ולגבי בניה שנבנתה בפועל וטרם הושלמה – עד לשטח שהותר לבניה לפי היתר הבניה.

(ג)נערכה שומה פרטנית לבעל זכות בבית מגורים הזכאי לפיצוי לפי מסלול ב׳, ייווסף לסכום שנקבע על פי השומה סכום כאמור בסעיף 3(א)(1) או (2), לפי הענין.

(ד) (1)נוסף על סכום הפיצוי המחושב בהתאם לסעיפים קטנים (א) עד (ג), ישולם לזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף 37 לחוק זה סכום השווה ל־11.5 אחוזים מהפיצוי שנקבע בהחלטת ועדת הזכאות על בסיס השומה (בסעיף קטן זה – תוספת הפיצוי לשומה), ובלבד שהחלטת ועדת הזכאות התקבלה לפני יום תחילתו של תיקון מס׳ 4, ושהפיצוי שנקבע בה התבסס על עקרונות השומה שעליהם התבסס הפיצוי שנקבע במרבית החלטות ועדת הזכאות (בפסקה זו – עקרונות השומה); היה הפיצוי שנקבע בהחלטת ועדת הזכאות כאמור נמוך מהפיצוי שהיה נקבע בה בהתבסס על עקרונות השומה, תחושב תוספת הפיצוי לשומה שתשולם לזכאי לפי החלטת ועדת הזכאות בהתאמה לעקרונות השומה.

(2)זכאי לשומה פרטנית כאמור בסעיף 37 לחוק יהיה זכאי לתוספת הפיצוי לשומה, ובלבד שהגיש למינהלה, בתוך 60 ימים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4, הודעה כי קבלת תוספת הפיצוי לשומה לפי סעיף זה תמצה את זכויותיו לפיצוי מכל סוג שהוא ואת טענותיו ותביעותיו נגד המדינה בשל הפיצוי בעבור בית המגורים שלגביו נערכה השומה; הוגשה הודעה כאמור לא תהיה לזכאי לשומה פרטנית כאמור בסעיף 37 לחוק זה עילת תביעה לפי כל דין בשל בית המגורים שלגביו נערכה השומה; הודעה כאמור תהיה בהתאם לתנאים ומגבלות שעליהם תורה המינהלה, ובטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(3) (א)על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום תוספת הפיצוי לשומה לפי פסקה (1) לגבי מי שבונה בית קבע, יהיה בתוך 60 ימים ממועד הסיום של בניית שלד בית הקבע.

(ב)המנהל רשאי להורות על הקדמת תשלום תוספת הפיצוי לשומה, כולה או חלקה, מהמועד האמור בפסקת משנה (א), לגבי מי שאינו מתגורר במבנה מגורים זמני ואינו זכאי לסיוע מהמינהלה בשל דמי שכירות לרבות אם זכאותו לסיוע כאמור הסתיימה, למועד שלא יקדם ממועד התשלום לפי סעיף 19(ב) לחוק זה, וכן לקבוע תנאים להקדמת התשלום כאמור כפי שימצא לנכון.

5.הפיצוי לשוכר בדיור הציבוריתיקון: תשע״א־2

(א)בסעיף זה, ”בסיס הפיצוי“ – סכום שהיה מחושב לגבי בית מגורים של בעל זכות שכירות בדיור ציבורי לפי סעיף 2(א) ו־(ב) אילו התמלאו בו התנאים האמורים בסעיף 35 לחוק זה.

(ב)סכום הפיצוי שישולם לבעל זכות שכירות בדיור הציבורי הזכאי לפיצוי כאמור בסעיף 38 לחוק זה, יהיה כמפורט להלן:

(1)אם הוותק הוא שנתיים או יותר, אך פחות משלוש שנים – 20 אחוזים מבסיס הפיצוי;

(2)אם הוותק הוא שלוש שנים או יותר אך פחות מארבע שנים – 40 אחוזים מבסיס הפיצוי;

(3)אם הוותק הוא ארבע שנים או יותר – בסיס הפיצוי בתוספת סכום כמפורט להלן:

(א)אם הוותק הוא ארבע שנים או יותר, אך פחות מחמש שנים – 32,000 שקלים חדשים;

(ב)אם הוותק הוא חמש שנים או יותר, אך פחות משש שנים – 64,000 שקלים חדשים;

(ג)אם הוותק הוא שש שנים או יותר, אך פחות משבע שנים – 96,000 שקלים חדשים;

(ד)אם הוותק הוא שבע שנים או יותר, אך פחות משמונה שנים – 128,000 שקלים חדשים;

(ה)אם הוותק הוא שמונה שנים או יותר – 160,000 שקלים חדשים.

(ג)היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סעיף 38 לחוק זה בשל אותו בית מגורים, והוותק שלהם אינו זהה, יחושב סכום הפיצוי לפי סעיף זה לפי הוותק הארוך יותר.

(ד)היה לבעל זכות השכירות בדיור הציבורי ביום תשלום הפיצוי חוב בשל דמי שכירות, ינוכה סכום החוב מן הפיצוי.

6.זכאות להלוואה לדיור כהשלמה לפיצוי

(א)בסעיף זה, ”הלוואה לדיור“ – הלוואה לדיור כהגדרתה בחוק הלוואות לדיור, בתנאים שזכאי להם מי שצבר יותר מאלף נקודות לפי הכללים כהגדרתם באותו חוק, שתינתן לפי הוראות סעיף זה לשם רכישה או בניה של דירה בישראל או לשם רכישת זכויות בדירה בישראל.

(ב)מי שקיבל פיצוי לפי מסלול א׳ אף אם בחר בשומה פרטנית, זכאי להלוואה לדיור בסכום השווה ל־20 אחוזים מסכום הפיצוי שקיבל.

(ג)מי שקיבל פיצוי לפי מסלול ב׳ אף אם בחר בשומה פרטנית, והוותק שלו הוא שנתיים או יותר אך פחות משש שנים, זכאי להלוואה לדיור בסכום ההפרש שבין הסכום המלא הנקוב בפסקאות (1) או (2) של סעיף 3(א), לפי הענין, לבין הסכום שקיבל בהתאם למקדם הוותק שחל לגביו.

(ד)מי שקיבל פיצוי לפי סעיף 5(ב)(3), והוותק שלו הוא ארבע שנים או יותר, אך פחות משמונה שנים, זכאי להלוואה לדיור בסכום ההפרש שבין 160,000 שקלים חדשים לבין הסכום שקיבל בהתאם לוותק שלו.

7.החזר מחיר הרכישה במקרים מיוחדים

(א)בסעיף זה, ”מחיר הרכישה“ – סכום ששולם לרכישת זכות בבית מגורים או במגרש, לפי הענין, בניכוי מענקים והלוואות עומדות כאמור בסעיף 42 לחוק זה.

(ב)זכאי לפיצוי לפי סעיפים 35 או 36 לחוק זה, אשר בחמש השנים שקדמו ליום הקובע רכש את הזכות בבית המגורים שבשלו הוא זכאי לפיצוי, יהיה זכאי לקבל, במקום הפיצויים לפי סעיפים 2, 3 ו־6, את מחיר הרכישה בתוספת הפרשי הצמדה למדד ממועד תשלומו ועד ליום הקובע, ובלבד שנתקיימו לגביו כל אלה:

(1)הוכיח להנחת דעתה של ועדת זכאות כי מחיר הרכישה עולה על הפיצויים שלהם הוא זכאי לפי תוספת זו;

(2)הודיע בכתב לועדת זכאות, כי אין הוא מעוניין בפיצוי לפי שומה פרטנית כאמור בסעיף 4.

(ג)הוראות סעיף זה, למעט סעיף קטן (ב)(2), יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בעל זכות במגרש כהגדרתו בסעיף 32 לחוק זה.

1.הגדרות

בתוספת זו –

”הטופס“ – טופס 1342(י״א) לפי תוספת א׳ לתקנות מס הכנסה (פחת), 1941;

”המחיר המקורי“ – המחיר המקורי כפי שצוין בטופס שהגיש העסק;

”מלאי“ – מלאי של חומרי גלם ותוצרת בעיבוד;

”עלות מופחתת“ – המחיר המקורי לאחר ניכוי פחת לפי פקודת מס הכנסה;

”עלות מתואמת“ – המחיר המקורי בתוספת הפרשי הצמדה למדד מתאריך הרכישה עד מועד הדוח הכספי האחרון שלפיו מחושב הפיצוי;

”עלות מופחתת מתואמת“ – עלות מופחתת בתוספת הפרשי הצמדה למדד מתאריך הרכישה עד מועד הדוח הכספי האחרון שלפיו מחושב הפיצוי;

”פריטי הרכוש הקבוע“ – הפריטים שצוינו בטופס שהגיש העסק, שתאריך הרכישה שלהם הוא בתקופה שבין יום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996) לבין היום הקובע, למעט קרקע, מבנים וכלי רכב, וכן רכוש שנרכש בעסקת שכר־מכר מימונית (ליסינג מימוני);

”תאריך הרכישה“ – תאריך הרכישה או השינוי שצוין בטופס שהגיש העסק.

2.רכיבי הפיצוי לפי שווי הנכסים

(א)הפיצוי לפי שווי הנכסים יכלול רכיבים אלה בלבד, שהיו בשטח מפונה:

(1)קרקע שהוחזקה כדין ושלעסק או לבעל העסק היתה לגביה זכות במקרקעין כהגדרתה בסעיף 62 לחוק זה למעט שכירות שאינה חכירה, ולמעט קרקע חקלאית שהוחזקה על פי חוזה שתקופתו אינה עולה על שלוש שנים;

(2)מבנה שנבנה על פי תכנית התכנון התקפה בקרקע שלגביה היתה לעסק או לבעל העסק זכות כאמור בפסקה (1);

(3)פריטי הרכוש הקבוע;

(4)מלאי.

(ב)בחישוב הפיצוי לא יובאו בחשבון נכסים בלתי מוחשיים, לרבות מוניטין.

3.הפיצוי בשל רכיב הקרקעתיקון: תשע״א־2

(א)הפיצוי בשל קרקע כאמור בסעיף 2(א)(1) יהיה העלות המתואמת של הקרקע או סכום כמפורט להלן, לפי בחירת הזכאי:

(1)בשל קרקע באזור תעשיה – 180,000 שקלים חדשים לדונם;

(2)בשל קרקע המשמשת למסחר – 500 שקלים חדשים למ״ר של שטח הקרקע הבנוי;

(3)בשל קרקע שהיא נחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי – סכום כולל בסך 135,000 שקלים חדשים לנחלה, בשל יתרת השטח שמעבר לשטח חלקת המגורים של הנחלה ולמעט אותם חלקים של הנחלה הנמצאים מחוץ לתחום האמור בסעיף 3;

(4)בשל קרקע חקלאית שאינה נחלה כאמור בפסקה (3) – 4,000 שקלים חדשים לדונם;

(5)בשל קרקע אחרת – סכום שיקבע השמאי הממשלתי הראשי.

(א1) (1)זכאי לפיצוי לפי פסקאות (3) או (4) שבסעיף קטן (א), זכאי, נוסף על הפיצוי האמור, לפיצוי בשל קרקע כמפורט להלן, ובלבד שמרכז חייו של בעל העסק ביום הקובע היה בשטח מפונה ולא הוקצתה לזכאי האמור קרקע חקלאית חלופית:

(א)בשל קרקע כאמור בסעיף קטן (א)(3), אחד מאלה, לפי בחירתו:

(1)סך של 400,000 שקלים חדשים לנחלה;

(2)156 תשלומים חודשיים רצופים בסך של 3,400 שקלים חדשים כל אחד.

(ב)בשל קרקע כאמור בסעיף קטן (א)(4), אחד מאלה, לפי בחירתו:

(1)סך של 11,800 שקלים חדשים לדונם, אך לא יותר מ־350,000 שקלים חדשים;

(2)156 תשלומים חודשיים רצופים בסך של 100 שקלים חדשים כל אחד, לכל דונם.

(2)התשלומים החודשיים כאמור בפסקה (1) ישולמו ב־1 בכל חודש, לא יאוחר מ־60 ימים מהמועד שבו התקבלה החלטת ועדת הזכאות בעניין זה; במועד הראשון שבו ישולם לזכאי תשלום לפי החלטת ועדת הזכאות, ישולמו כל התשלומים האמורים בעד התקופה שתחילתה חודש לאחר תחילתו של תיקון מס׳ 4 וסיומה במועד התשלום האמור.

(3)זכאי לפיצוי לפי פסקה (1)(א) לא יהיה זכאי לפיצוי לפי פסקה (1)(ב).

(4)על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום הפיצוי לפי פסקה (1)(א)(1) או (1)(ב)(1) לגבי 75 אחוזים מהפיצוי המגיע למי שבונה בית קבע, יהיה בתוך 60 ימים ממועד הסיום של בניית שלד בית הקבע; הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי מי שאינו מתגורר במבנה מגורים זמני ואינו זכאי לסיוע מהמינהלה בשל דמי שכירות לרבות אם זכאותו לסיוע כאמור הסתיימה.

(5)זכאי לפיצוי לפי סעיף קטן זה שבחר בתשלומים חודשיים כאמור בפסקאות (1)(א)(2) או (1)(ב)(2), רשאי לקבל על פי בקשתו את יתרת הסכום שטרם שולמה בתשלום חד־פעמי; לעניין זה, ”יתרת הסכום שטרם שולמה“ – חלק יחסי מהסכום האמור בפסקאות (1)(א)(1) או (1)(ב)(1), לפי העניין, בהתאם ליחס שבין מספר התשלומים החודשיים שטרם שולמו לו ל־156 התשלומים החודשיים האמורים בפסקאות (1)(א)(2) או (1)(ב)(2), לפי העניין, שטרם שולמו לו.

(6) (א)הסכום של 75 אחוזים מהפיצוי לפי פסקה (4), וכן יתרת הסכום שטרם שולמה לזכאי לפיצוי שביקש לקבלה בתשלום חד־פעמי לפי פסקה (5), יהיו צמודים למדד מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4 ועד למועד תשלומם בהתאם לסעיף 19 לחוק זה.

(ב)התשלומים החודשיים האמורים בפסקאות (1)(א)(2) ו־(1)(ב)(2), יעודכנו ביום השינוי של כל שנה, לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי.

(ג)לעניין סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 140 והוראות סעיף 19(ו) רישה.

(7)עסק שהודיע על ויתור כאמור בסעיף קטן (א2), לא יהיה זכאי לפיצוי לפי סעיף קטן זה.

(8)בסעיף קטן זה –

”יום השינוי“ – 1 ביולי;

”המדד החדש“ – המדד לחודש מאי שלפני יום השינוי של אותה שנה;

”המדד היסודי“ – המדד לחודש מאי האחרון שלפני יום השינוי הקודם;

”בית קבע“ – כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת השנייה;

”בעל זכויות בעסק“, ”עסק חלופי“, ”עסק שהעתיק את פעילותו“ ו”קרקע חקלאית חלופית“ – כהגדרתם בסעיף 85א.

(א2)בעל עסק שהעסק שבבעלותו זכאי לפיצוי לפי סעיף קטן (א1), לא יהיה זכאי לקצבת התאמה לסעיף 58א, החל מ־90 ימים לאחר יום תחילתו של תיקון מס׳ 4, אלא אם כן הגיש בקשה להמשך קבלת הקצבה שאליה תצורף הודעה של העסק שבבעלותו כי הוא מוותר על פיצוי לפי סעיף קטן (א1); הודעה כאמור תהיה בטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(א3)לא תהיה זכאות לפיצוי לפי סעיפים קטנים (א) ו־(א1) בשל קרקע שהיא נחלה שלא היתה מאוישת ביום הקובע.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), הפיצוי בשל קרקע לגבי מקרקעין המוחזקים כדין בידי העסק לצורך בניה, מכירה או השכרה של בתי מגורים, יהיה העלות המתואמת של הקרקע.

(ג)בחר הזכאי בקבלת פיצוי לפי העלות המתואמת של הקרקע כאמור בסעיף קטן (א), והמחיר המקורי שלפיו חושב כולל מחיר של מבנה הבנוי עליה, לא ישולם פיצוי לפי סעיף 4 בשל אותו מבנה.

4.הפיצוי בשל מבנה

הפיצוי בשל מבנה כאמור בסעיף 2(א)(2) יהיה העלות המתואמת של המבנה.

5.הפיצוי בשל פריטי הרכוש הקבוע

(א)הפיצוי בשל פריטי הרכוש הקבוע יהיה –

(1)לגבי פריטי הרכוש הקבוע אשר טרם הופחתו במלואם על פי הדוחות הכספיים עד הדוח לשנת 2003 – 80 אחוזים מן העלות המתואמת שלהם;

(2)לגבי פריטי הרכוש הקבוע שהופחתו במלואם על פי הדוחות כאמור בפסקה (1) – 40 אחוזים מן העלות המתואמת שלהם.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), עלתה העלות המתואמת של סך כל פריטי הרכוש הקבוע על 1,000,000 שקלים חדשים, יופחת מן הפיצוי, בשל יתרת פריטי הרכוש הקבוע שהעלות המתואמת שלהם עולה על 1,000,000 שקלים חדשים (בסעיף קטן זה – היתרה), סכום השווה ל־50 אחוזים מן העלות המופחתת המתואמת של פריטי הרכוש הקבוע כשהוא מוכפל בשיעור היתרה מתוך כלל העלות המתואמת.

6.פיצוי בשל חממה

(א)בסעיף זה –

”חממה“ – רכוש יציב, בעל שלד מעץ, ממתכת או מפלסטיק, המכוסה רשת, יריעות פלסטיק או זכוכית, והמיועד לשמש בית צמיחה לגידולים חקלאיים וכן מערכות המשמשות אותה, לרבות מערכות המיון, האיוורור, הקירור, החימום, ההשקיה, בית קירור ובית אריזה;

”חממה מדגם א׳“ – חממה הכוללת שלד ברמה בסיסית וכיסוי רשת בלבד, לרבות בית רשת ומנהרה לירקות;

”חממה מדגם ב׳“ – חממה הכוללת שלד, כיסוי פלסטיק או זכוכית, מערכת השקיה, ראש מערכת לבקרת דישון והשקיה, או פריטי רכוש קבוע אחרים, המיועדים לחממות שהם שווי ערך (בסעיף זה – פריטים שווי ערך);

”חממה מדגם ג׳“ – חממה הכוללת שלד, כיסוי פלסטיק או זכוכית, מערכת השקייה, ראש מערכת לבקרת דישון והשקיה, מערכת חימום או מזרון לח או שולחנות גידול או פריטים שווי ערך.

(ב)על אף האמור בסעיף 5, יחולו על פיצוי חממה כללים אלה, אף אם החממה נרכשה לפני יום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996), ובלבד שביום הקובע היתה החממה מעובדת:

(1)היתה החממה מעובדת על ידי בעל עסק שהוא בעליה (בסעיף זה – בעל החממה), יהיה בעל החממה זכאי לבחור בפיצוי בשל החממה כאמור בסעיף 5, או בפיצוי בהתאם לדגם החממה שבבעלותו, על בסיס הסכום הנקוב לדונם לאותו דגם חממה, כמפורט להלן –

(א)חממה מדגם א׳ – 8,000 שקלים חדשים לדונם;

(ב)חממה מדגם ב׳ – 40,000 שקלים חדשים לדונם;

(ג)חממה מדגם ג׳ – 76,000 שקלים חדשים לדונם.

(2)היתה החממה מעובדת על ידי שוכר הזכאי לפיצוי לפי סימן ד׳ לפרק ה׳ לחוק זה (להלן – שוכר), ובעל החממה והשוכר בחרו בפיצוי לפי שווי הנכסים כאמור בחוק זה, יהיה הפיצוי בשל החממה כמפורט להלן:

(א)בעל החממה יהיה רשאי לבחור בפיצוי בשל החממה כאמור בסעיף 5 או בפיצוי כאמור בפסקה זו; בחר בעל החממה בפיצוי לפי פסקה זו, ישולם לו פיצוי השווה למכפלת החלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל השוכר בחממה, בסכום הנקוב לדונם לאותו דגם חממה, כקבוע בפסקה (1)(א) עד (ג);

(ב)השוכר יהיה רשאי לבחור בפיצוי בשל החממה כאמור בסעיף 5, או בפיצוי כאמור בפסקה זו; בחר השוכר בפיצוי לפי פסקה זו, ישולם לו פיצוי השווה למכפלת החלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל בעל החממה בחממה, בסכום הנקוב לדונם לאותו דגם חממה, כקבוע בפסקה (1)(א) עד (ג).

(3)בחממה המעובדת על ידי שוכר –

(א)בחר בעל החממה בלבד בפיצוי לפי שווי הנכסים כאמור בחלק זה, יחולו עליו בלבד הוראות פסקה (2)(א);

(ב)בחר השוכר בלבד בפיצוי לפי שווי הנכסים, יחולו עליו בלבד הוראות פסקה (2)(ב).

(ג)לענין קביעת דגם החממה, תקבע ועדת זכאות את ערכם של פריטים שווי ערך.

(ד)לא תהיה זכאות לפיצוי על פי סעיף 4 בשל חממה, למעט בשל בית קירור ובית אריזה, אם בחר הזכאי לפיצוי על פי הוראות סעיף זה, בפיצוי לפי סעיף 5 בשל שאר פריטי החממה.

7.הפיצוי בשל מלאי

הפיצוי בשל מלאי יהיה 40 אחוזים מערך המלאי הממוצע על פי שני הדוחות הכספיים השנתיים האחרונים שהגיש העסק לפקיד השומה לפני היום הקובע.

8.הגדרות

בחלק זה –

”השכר הממוצע“ – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, בשנת הדוח;

”התקופה הקובעת“ – כהגדרתה בסעיף 62 לחוק זה;

”רווח תפעולי“ – הרווח התפעולי השנתי שייקבע לפי הוראות סעיף 11;

”המכפיל לעסק“ – מכפיל הרווח התפעולי המחושב לעסק לפי הוראות סעיף 12, בהתאם לענף שאליו משתייך העסק, לצמיחה של העסק ולמידת המינוף שלו.

9.נוסחת הפיצוי לפי השווי הפיננסי

הפיצוי לפי השווי הפיננסי יחושב על ידי הכפלת ממוצע הרווח התפעולי של העסק בתקופה הקובעת (בסעיף זה – הרווח התפעולי הממוצע), לאחר הפחתה של 30 אחוזים ממנו, במכפיל לעסק;

נוסחת חישוב הפיצוי היא כלהלן:

שווי העסק = הרווח התפעולי הממוצע * 0.7 * המכפיל לעסק.

10.הפחתה

על אף האמור בסעיף 9, עלתה העלות המתואמת של סך כל פריטי הרכוש הקבוע על 1,000,000 שקלים חדשים, יופחת מן הפיצוי, בשל יתרת פריטי הרכוש הקבוע שהעלות המתואמת שלהם עולה על 1,000,000 שקלים חדשים (בסעיף זה – היתרה), סכום השווה ל־50 אחוזים מן העלות המופחתת המתואמת של פריטי הרכוש הקבוע כשהוא מוכפל בשיעור היתרה מתוך כלל העלות המתואמת, וכן סכום השווה ל־10 אחוזים מערך המלאי הממוצע כאמור בסעיף 7.

11.קביעת הרווח התפעוליתיקון: תש״ע

(א) (1)הרווח התפעולי ייקבע בהתאם לדוח כספי נומינלי שהוגש לפקיד השומה לפני היום הקובע לגבי אותה שנה.

(2)לא הוגש לפני היום הקובע דוח לשנת 2003, רשאי התובע לצרף לתביעתו דוח שהוגש לפקיד השומה אחרי היום הקובע לגבי השנה האמורה, כשהוא מבוקר בידי רואה חשבון; דוח מבוקר שהוגש למינהלה לפי פסקה זו ייבחן על ידי רואה חשבון מטעם המינהלה, והוא ימליץ לועדת זכאות אם לקבלו לצורך קביעת השווי הפיננסי, לדחותו, או לערוך בו שינויים.

(ב)הפיצוי יחושב לפי הרווח התפעולי לפני ”הוצאות מימון ומסים“ ולפני ”הוצאות אחרות“ ו”הכנסות אחרות“ כמצוין בדוח כאמור בסעיף קטן (א), כשהוא מתוקן לפי אלה:

(1)הוספת עלות השכר שניתן לבעל העסק בשנת הדוח, אם ניתן;

(2)הפחתת עלות השכר לכל שנת דוח בנפרד, בין אם ניתן שכר לבעל העסק ובין אם לאו, ובלבד שהסכום המופחת לא יעלה על מחצית מן הרווח התפעולי לאותה שנה, לפני התיקון לפי סעיף קטן זה; לענין זה, ”עלות השכר“ – סכום כמפורט להלן:

(א)לגבי עסק שבו היחס בין הממוצע השנתי של העובדים לבין מספר בעלי העסק באותה שנה (בפסקה זו – היחס) אינו עולה על 20 – סכום השווה לשכר הממוצע כפול 1.3 כשהוא מוכפל במספר בעלי העסק;

(ב)לגבי עסק שבו היחס עולה על 20 ואינו עולה על 50 – סכום השווה לשכר הממוצע כפול 2 כשהוא מוכפל במספר בעלי העסק;

(ג)לגבי עסק שבו היחס עולה על 50 – סכום השווה לשכר הממוצע כפול 3 כשהוא מוכפל במספר בעלי העסק;

לענין פסקה זו, היו בעלי עסק באותו עסק בני זוג, המשלמים מס הכנסה כאחד – ייחשבו בני הזוג כבעל עסק אחד;

(2א)עסק יהיה זכאי שחישוב הפחתת עלות השכר לגביו על פי פסקה (2) יבוצע באופן שהסכום המופחת לא יעלה על רבע מהרווח התפעולי לאותה שנה, לפני התיקון לפי אותה פסקה, ובלבד שלא ויתר על חישוב מתוקן כאמור בסעיף 52(ז);

(3)הוספת הסכום שנרשם בדוח התאמה לצורכי מס שהוגש לפקיד השומה לאותה שנה כהפרשה לפיצויי פיטורים ולא שולם בפועל, או הפחתת סכום שנרשם כאמור כסכום ששולם בפועל, ולא נרשם כהפרשה כאמור;

(4)תיקונים שועדת זכאות תמצאם לנכון, אם שוכנעה כי הדוח לא נערך לפי כללי חשבונאות מקובלים, לרבות תיקונים בשל רישום פחת מואץ.

12.מכפיל הרווח התפעולי

מכפיל הרווח התפעולי לעסק יחושב לפי נוסחה זו:

המכפיל לעסק = (מקדם צמיחה + 1) * (מקדם מינוף + 1) * מכפיל ענפי

לענין זה –

(1)המכפיל הענפי לכל ענף יהיה כדלקמן:

לענף התעשייה – מכפיל 7;

לענף החקלאות – מכפיל 7;

לענף המסחר – מכפיל 8;

לענף השירותים – מכפיל 9;

(2)מקדם הצמיחה של העסק יהיה בהתאם לשיעור הצמיחה שלו, אך לא יותר מ־0.2;

(3)שיעור הצמיחה של העסק יחושב על בסיס הנתונים שנכללו בדוחות כאמור בסעיף 11 ובדוחות שהוגשו לפי חוק מע״מ, לפי נוסחה זו:

שיעור הצמיחה = (הנוסחה נשמטה מנוסח רשומות)

לענין נוסחה זו –

(א)”השקעה מצטברת בציוד בתקופה הקובעת“ חלקי ”הוצאות פחת הציוד בתקופה הקובעת“, לא יקטן מ־1;

(ב)”מכירות בשנה האחרונה בתקופה הקובעת“ חלקי מכפלת ”מכירות בשנה הראשונה בתקופה הקובעת“ ב”שיעור שינוי המדד“, לא יקטן מ־1;

(ג)”R“ – מספר השנים בתקופה הקובעת פחות 1;

(ד)”שיעור שינוי המדד“ – המדד של החודש האחרון בשנה האחרונה בתקופה הקובעת, חלקי המדד של החודש האחרון בשנה הראשונה בתקופה הקובעת;

(4)מקדם המינוף של העסק יהיה, לפי מידת המינוף של העסק ביום ו׳ בטבת התשס״ד (31 בדצמבר 2003), ואם העסק לא הגיש לפני היום הקובע דוח לשנת 2003 – לפי מידת המינוף של העסק ביום כ״ו בטבת התשס״ג (31 בדצמבר 2002), כלהלן:

(א)לעסק שמידת המינוף בו היא שליש או פחות – 0;

(ב)לעסק שמידת המינוף בו עולה על שליש אך קטנה משני שלישים – 0.05;

(ג)לעסק שמידת המינוף בו היא שני שלישים או יותר – 0.1;

(5)מידת המינוף תחושב על בסיס הדוח לשנת 2003 או 2002, לפי הענין, לפי נוסחה זו:

מידת המינוף = התחייבויות כספיות בניכוי נכסים כספיים \ סך המאזן

(6)השקעה מצטברת בציוד, הוצאות פחת הציוד, מכירות, התחייבויות כספיות, נכסים כספיים וסך מאזן יהיו בהתאם לדוחות כאמור בסעיף 11.

13.פיצוי נוסף בשל קרקע חקלאיתתיקון: תשע״א־2

על אף האמור בסעיף 9, לפיצוי של זכאי לפיצוי לפי סעיף 3(א)(3) או (4), שבחר בפיצוי לפי השווי הפיננסי, יתווסף סכום כאמור בסעיף 3(א1); הוראות סעיף 3(א2) ו־(א3) יחולו על תוספת לפיצוי לפי סעיף זה.

1.

החברה המרכזית לפיתוח חוף הנגב בע״מ.

2.

חברת הצמיחה האוסטרלית בע״מ.

1.

2.

3.

4.

5.

1.תיקון: תשע״ב

בתוספת זו –

”המבנה“ – המבנה בשטח המפונה שעליו קיבל העסק פיצוי לפי סעיף 4 לתוספת השלישית;

”שטח המבנה“ – שטח המבנה שהיה בנוי בפועל ביום הקובע, ובלבד שאינו עולה על השטח שהיה מותר לבנייה על פי תכנית התכנון התקפה;

”הפיצוי בשל המבנה“ – סך כל הפיצויים שנקבעו וייקבעו לעסק בשל המבנה כאמור בסעיף 4 לתוספת השלישית, בתוספת תשלומים שנקבעו וייקבעו בשל המבנה לפי סעיף 137 לחוק זה;

”הפיצוי למ״ר מבנה“ – הפיצוי בשל המבנה כשהוא מחולק בשטח המבנה; ואולם לגבי מבנה הכולל סוגים שונים על פי טור א׳ לטבלה שבסעיף 4(ב) – הפיצוי בשל המבנה כשהוא מוכפל במשקל היחסי של סוג המבנה ומחולק בשטח של אותו סוג; לעניין זה, ”המשקל היחסי של סוג המבנה“ – העלות הנורמטיבית ההיסטורית של אותו סוג כשהיא מוכפלת בשטח של אותו סוג ומחולקת בסכום הכולל של המכפלות של העלויות הנורמטיביות ההיסטוריות של כל אחד מהסוגים שמהם מורכב המבנה בשטחי המבנים של כל אחד מאותם סוגים, בהתאמה;

”המענקים בשל המבנה החדש“ – תשלומים לעסק ממשיך כהגדרתם בסעיף 58ג(א) לחוק זה שניתנו ויינתנו בשל הקמה או רכישה על ידי העסק הממשיך של מבנה הנדרש לפעילותו;

”עלות נורמטיבית היסטורית“ – סכום למ״ר של מבנה כמפורט בטור ב׳ לטבלה שבסעיף 4(ב) בהתאם לסוג המבנה;

”עלות נורמטיבית נוכחית“ – סכום למ״ר של מבנה כמפורט בטור ג׳ לטבלה שבסעיף 4(ב), בהתאם לסוג המבנה;

”ההפרש מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית“ – אחד משני הסכומים המפורטים להלן, לפי העניין:

(1)אם הפיצוי למ״ר מבנה נמוך מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית – אחד משני הסכומים המפורטים להלן, על פי הגבוה:

(א)הסכום המתקבל מהכפלת ההפרש בין העלות הנורמטיבית ההיסטורית לבין הפיצוי למ״ר מבנה ביחס שבין הפיצוי למ״ר מבנה לבין העלות הנורמטיבית ההיסטורית; להלן נוסחה המבטאת חישוב זה:

\left( B - A \right) \times \frac{A}{B}

לעניין זה –

”A“ – הפיצוי למ״ר מבנה;

”B“ – העלות הנורמטיבית ההיסטורית;

(ב)30 אחוזים מההפרש בין העלות הנורמטיבית ההיסטורית לבין הפיצוי למ״ר מבנה;

(2)אם הפיצוי למ״ר מבנה שווה לעלות הנורמטיבית ההיסטורית או גבוה ממנה – אפס;

”ההפרש מהעלות הנורמטיבית הנוכחית“ – אחד משלושת הסכומים המפורטים להלן, לפי העניין:

(1)אם הפיצוי למ״ר מבנה נמוך מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית או שווה לה – ההפרש בין העלות הנורמטיבית הנוכחית לבין העלות הנורמטיבית ההיסטורית;

(2)אם הפיצוי למ״ר מבנה גבוה מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית ונמוך מהעלות הנורמטיבית הנוכחית – ההפרש בין העלות הנורמטיבית הנוכחית לבין הפיצוי למ״ר מבנה;

(3)אם הפיצוי למ״ר מבנה שווה לעלות הנורמטיבית הנוכחית או גבוה ממנה – אפס;

”השיפוי המרבי בעבור המבנה“ – מכפלה של שטח המבנה בהפרש מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית, בתוספת מכפלה של שטח המבנה בהפרש מהעלות הנורמטיבית הנוכחית, ובניכוי המענקים בשל המבנה החדש; ואולם לגבי מבנה הכולל סוגים שונים על פי טור א׳ לטבלה שבסעיף 4(ב) – סכום של מכפלות כאמור המבוצעות בהתאמה ביחס לכל סוג, בניכוי המענקים בשל המבנה החדש;

”שטח החממה“ – שטח החממה כפי שנקבע בהחלטת ועדת הזכאות לפי סעיף 6 לתוספת השלישית;

”הפיצוי והמענקים בשל חממה“ – סך כל הפיצויים שנקבעו וייקבעו לעסק של חממה, בתוספת תשלומים לעסק ממשיך כהגדרתם בסעיף 58ג(א) לחוק זה שניתנו ויינתנו לעסק של חממה, ובתוספת תשלומים שנקבעו וייקבעו לעסק של חממה על פי סעיף 137 לחוק זה;

”בעל החממה“ – כהגדרתו בסעיף 6(ב)(1) לתוספת השלישית;

”שוכר“ – כהגדרתו בסעיף 6(ב)(2) לתוספת השלישית;

”השיפוי המרבי בעבור חממה“ –

(1)לגבי בעל החממה שעיבד את החממה – מכפלת הסך של 35,000 שקלים חדשים (להלן – הסכום לדונם חממה) בשטח החממה שהיתה מעובדת על ידו;

(2)לעניין חממה שהיתה מעובדת על ידי שוכר –

(א)לגבי בעל החממה – מכפלה של שטח החממה שהיתה מעובדת על ידי בעל החממה, בחלקו היחסי של בעל החממה מהסכום לדונם חממה בהתאם לחלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל השוכר בחממה כאמור בסעיף 6(ב) לתוספת השלישית;

(ב)לגבי שוכר – מכפלה של שטח החממה שהיתה מעובדת על ידי השוכר, בחלקו היחסי של השוכר מהסכום לדונם חממה בהתאם לחלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל בעל החממה בחממה כאמור בסעיף 6(ב) לתוספת השלישית.

2.

השיפוי בשל סכומים שהושקעו בהקמת מבנה בעבור העסק הממשיך יינתן בשל השקעות שהושקעו עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, בסכום העולה על הפיצוי בשל המבנה והמענקים בעבור הקמת המבנה החדש, ובלבד שסכום השיפוי לא יעלה על השיפוי המרבי בעבור המבנה; בסעיף זה, ”סכומים שהושקעו בהקמת מבנה“, לעניין עסק חלופי – סכומים שהושקעו בהקמת המבנה על ידי העסק החלופי, כשהם מוכפלים בשיעור ההחזקה של העסק הזכאי או של בעל העסק הזכאי, לפי העניין, בעסק החלופי.

3.

השיפוי בשל סכומים שהושקעו בהקמת עסק ממשיך של גידולים בחממה יינתן בשל השקעות שהושקעו עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, בסכום העולה על הפיצוי והמענקים בשל חממה, ובלבד שסכום השיפוי לא יעלה על השיפוי המרבי בעבור חממה; בסעיף זה, ”סכומים שהושקעו בהקמת עסק ממשיך של גידולים בחממה“, לעניין עסק חלופי – סכומים שהושקעו בהקמת עסק של חממה על ידי העסק החלופי, כשהם מוכפלים בשיעור ההחזקה של העסק הזכאי או של בעל העסק הזכאי, לפי העניין, בעסק החלופי.

4.

(א)בסעיף זה –

”מבנה א׳“ – מבנה סככה מודולרי, בלא קירות, הכולל בנייה מתועשת על גבי רצפת בטון, שהיקפו כולל עמודים וקורות לנשיאת תקרה; תקרת המבנה עשויה מחומרים קלים בלבד, כגון אסבסט או איסכורית;

”מבנה ב׳“ – מבנה מודולרי, חד־קומתי, הכולל בנייה מתועשת על גבי רצפת בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מחומרים קלים, בלא גמר חיצוני, ותקרתו עשויה מחומרים קלים בלבד, כגון אסבסט או איסכורית;

”מבנה ג׳“ – מבנה עד ארבע קומות, הכולל בנייה רגילה על גבי רצפת בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מאסבסט בין עמודי בטון, בלא גמר חיצוני, תקרתו עשויה מבטון, והגג העליון שלו – מבטון או מחומרים קלים;

”מבנה ד׳“ – מבנה עד ארבע קומות, הכולל בנייה רגילה על גבי רצפת בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מבטון וכוללים גמר חיצוני; תקרתו עשויה מבטון, והגג העליון שלו – מבטון או מחומרים קלים;

”מבנה ה׳“ – מבנה עד ארבע קומות, הכולל בנייה רגילה, רצפת בטון, תקרות בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מבטון וכוללים גמר חיצוני והמבנה כולל פרטי גמר כגון ריצוף, חלוקת פנים, טיח, צבע ומערכות נדרשות לשימוש מסחר או משרדים כגון אינסטלציה, חשמל ומיזוג.

(ב)

(ג)כלל המבנה רק חלק מהמאפיינים הנדרשים או מאפיינים שונים מהנדרש לצורך קביעת סוג המבנה לפי סעיף קטן (א), ייקבע סוג המבנה על פי הסוג הדומה ביותר לאותו מבנה מבין הסוגים המפורטים בסעיף קטן (א), בהתאם לייעוד המבנה, השימוש בו, מאפייניו ופריטיו.

5.

(א)על אף האמור בסעיף 140(1) לחוק זה הסכום הנקוב בסעיף 1 בפסקה (1) להגדרה ”השיפוי המרבי בעבור חממה“ יהיה צמוד למדד מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4 ועד למועד שבו החליטה ועדת הזכאות לגביו או עד למועד שבו נכרת הסכם לפי חוק זה, לפי העניין.

(ב)לעניין סעיף 140(2) לחוק זה –

(1)הצמדה למדד של הפיצוי בשל המבנה, המענקים בשל המבנה החדש והפיצוי והמענקים בשל חממה, תחל במועד התשלום לעסק של כל סכום;

(2)הצמדה למדד של העלות הנורמטיבית ההיסטורית והעלות הנורמטיבית הנוכחית תהיה מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4.