הנוסח המלא של חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה, התשס״ה–2005, ב-164 סעיפים.

חוק זה מטרתו להסדיר את הענינים שלהלן, לשם יישום תכנית ההתנתקות:

(1)פינוי ישראלים ונכסיהם מחבל עזה ומשטח בצפון השומרון, בהתאם להחלטות הממשלה;

(2)מתן פיצויים הוגנים וראויים, בנסיבותיו המיוחדות של הענין, מאוצר המדינה, לזכאים לכך לפי חוק זה;

(3)סיוע לזכאים לכך לפי חוק זה בתהליך הפינוי ובמעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים;

(4)העתקת מקומות מגורים של קבוצות מתיישבים והעתקת אגודות שיתופיות התיישבותיות למקומות חלופיים, לפי הוראות חוק זה.

(א)בחוק זה –

”אגודה שיתופית התיישבותית“ – אגודה שיתופית שהתאגדה לשם התיישבות ביישוב, שהפך ליישוב מפונה, ושחבריה הם תושבי אותו יישוב;

”אזור“ – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;

”אמצעי שליטה“ – כהגדרתם בחוק ניירות ערך;

”הגליל“ – מחוז הצפון כפי שנקבעו גבולותיו בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ולנפות ותיאור גבולותיהם, לפי סעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948;

”ההחלטה בדבר אזורי עדיפות“ – החלטת הממשלה מס׳ 2228, מיום ה׳ באב התשס״ב (14 ביולי 2002), בדבר אזורי עדיפות לאומית;

”היום הקובע“ – י״ז בסיון התשס״ד (6 ביוני 2004);

”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

”המינהלה“ – המינהלה כמשמעותה בסעיף 4;

”הממונה“ – הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור חבל עזה או הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה והשומרון, לפי הענין, לרבות מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור בפעולתו כממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש;

”המנהל“ – מנהל המינהלה שמונה לפי הוראות סעיף 5(א);

”המפקד“, לענין חבל עזה – מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור חבל עזה או אלוף פיקוד הדרום, ולענין אזור יהודה והשומרון – מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור יהודה והשומרון או אלוף פיקוד המרכז, וכן מי שכל אחד מהם הסמיך;

”הנגב“ – מחוז הדרום כפי שנקבעו גבולותיו בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם, לפי סעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948;

”הפינוי“ – הפינוי של השטחים המפונים, לרבות היישובים המפונים;

”הפיצויים“ – פיצוי, מענק, תשלום, הלוואה וכל הטבה אחרת הניתנים לפי הוראות חוק זה;

”הפרשי הצמדה למדד“, לגבי תקופה כלשהי – תוספת לסכום לפי שיעור העליה של המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה עד המדד שפורסם לאחרונה לפני תום התקופה;

”השמאי הממשלתי הראשי“ – לרבות נציגו;

”ועדת זכאות“ – ועדת זכאות כאמור בסעיף 10;

”ועדה מיוחדת“ – ועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 137;

”זכאי“, לענין כל סוג של פיצויים – מי שמתמלאים בו התנאים לפי חוק זה לזכאות לאותו סוג של פיצויים;

”חוק הביטוח הלאומי“ – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;

”חוק החברות“ – חוק החברות, התשנ״ט–1999;

”חוק הלוואות לדיור“ – חוק הלוואות לדיור, התשנ״ב–1992;

”חוק העמותות“ – חוק העמותות, התש״ם–1980;

”חוק מיסוי מקרקעין“ – חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ״ג–1963;

”חוק מע״מ“ – חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;

”חוק ניירות ערך“ – חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;

”חכירה“ – שכירות לתקופה העולה על 25 שנים;

”חשב המינהלה“ – חשב משרד ראש הממשלה או סגנו, או נציג מטעמו שמונה באישור החשב הכללי במשרד האוצר;

”יום הגבלת הכניסה“, לשטח מפונה – היום שנקבע בצו לפי סעיף 22(ב) כיום שממנו ואילך תוגבל הכניסה לאותו שטח;

”יום הפינוי“, של שטח מפונה – היום שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) כיום פינויו של אותו שטח;

”יישוב מפונה“ – יישוב ישראלי בשטח מפונה, וכן אזור התעשיה ארז; לענין זה, ”יישוב ישראלי“ – יישוב המנוי בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (אזור חבל עזה) (מס׳ 604), התשל״ט–1979, או בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס׳ 783), התשל״ט–1979, שבתחיקת הביטחון;

”ישראלי“ – אדם הרשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965;

”כוחות הביטחון“ – צבא הגנה לישראל, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר;

”מס בולים“ – מס לפי חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ״א–1961;

”מקדמה“ – סכום המשתלם לזכאי, לרבות בדרך של הלוואה, כמקדמה על חשבון הפיצויים שייקבעו לו לפי חוק זה, על פי הסכם שנכרת בהתאם להחלטת הממשלה בדבר מקדמות, בין הזכאי לבין הממשלה, באמצעות מי שהוסמך לכך על ידה לענין זה;

”מרכז חיים“, של אדם – כאמור בסעיף קטן (ב);

”פקודת החברות“ – פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983;

”פקודת פשיטת הרגל“ – פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980;

”שטח מפונה“ – שטח שניתן לגביו צו לפי הוראות סעיף 22(א);

”שליטה“ – כהגדרתה בחוק ניירות ערך;

”תאגיד ישראלי“ – תאגיד שהשליטה בו היא בידי ישראלי;

”תובע“ – מי שהגיש תביעה לפיצויים;

”תחיקת הביטחון“ – מנשר, צו, הודעה, מודעה, דרישה, רישיון, מינוי או כל מסמך אחר שנתן המפקד, וכן הדין החל באזור כתוקפו מזמן לזמן;

”תיקון מס׳ 4“ – חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון מס׳ 4), התשע״א–2011;

”תכנית ההתנתקות“ – תכנית ההתנתקות המתוקנת שעליה החליטה הממשלה בהחלטה מספר 1996, מיום י״ז בסיון התשס״ד (6 ביוני 2004);

”תקופת הפינוי“, של שטח מפונה – התקופה שמיום מתן צו לפי סעיף 22(א) עד יום השלמת ביצוע הפינוי בפועל.

(ב)לשם קביעת מקום מרכז חייו של תובע לענין חוק זה, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם, בין השאר:

(1)מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;

(2)חברותו באגודה שיתופית התיישבותית או באגודות שיתופיות אחרות של יישוב מפונה.

(א)התחום הגאוגרפי שחוק זה חל לגביו הוא חבל עזה, וכן שטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיפים 23 עד 27 ו־30(ב) לא יחולו על השטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה.

(ג)הוראות סעיף 28 לא יחולו על השטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה, בכל הנוגע לזכויות האמורות באותו סעיף שהתגבשו מיום פרסום חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס׳ 7), התשפ״ג–2023 (ביום 22.3.2023), או לאחריו.

(א)במשרד ראש הממשלה תפעל מינהלה לסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון וליישום תכנית ההתנתקות; עובדי המינהלה יהיו עובדי המדינה.

(ב)המינהלה אחראית על ביצוע הוראות חוק זה, למעט הוראות שביצוען מוטל על כוחות הביטחון או על רשות אחרת לפי חוק זה, ולשם כך יהיו לה, בין השאר, התפקידים והסמכויות המפורטים להלן:

(1)לשלם לזכאים את הפיצויים שייקבעו להם לפי חוק זה, בהתאם למנגנוני התשלומים הקבועים לפי חוק זה;

(2)לקבל, לאסוף, לבדוק ולאמת כל מידע ומסמכים הדרושים לשם בירור תביעות וקביעת זכאות לפיצויים לפי חוק זה, היקף הזכאות וסכומי הפיצויים, וכן לדרוש מכל אדם, לרבות תובע, ומכל רשות, למסור לה מידע ומסמכים כאמור, והכל – בכפוף לכל דין;

(3)ליזום עריכת חוות דעת, הערכות ושמאויות, ובלבד ששמאות בעניני מקרקעין תתבצע בידי השמאי הממשלתי הראשי;

(4)לערוך הסכמים עם תובעים בענין הפיצויים, הטעונים אישור ועדת זכאות או הוועדה המיוחדת;

(5)להיכנס בכל עת סבירה, לאחר הודעה מתאימה בנסיבות הענין, לכל נכס בשטח מפונה, לצורך בירור עובדות, רישום מצאי ועריכת מדידות ובדיקות אחרות, ואולם אין להיכנס למקום המשמש לבית מגורים בלבד אם המחזיק מתנגד לכך;

(6)לקבל חזקה במקרקעין בשטח מפונה, שפונו, עד תום תקופת הפינוי או עד למועד מוקדם יותר שעליו תחליט הממשלה;

(7)לארגן פינוי של מיטלטלין, בין בעצמה ובין באמצעות אחר;

(8)להנחות את רשויות המדינה, למעט כוחות הביטחון, בכל הקשור לפעילותן בשטח מפונה, ולהוצאת נכסים ממנו;

(9)לתת למפונים סיוע וייעוץ מיוחדים בכל הקשור לפינוי, לרבות סיוע נפשי וסיוע בתחום הרווחה, במהלך כל תקופת ההתארגנות וההסתגלות למעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים;

(10)לתאם בין רשויות המדינה, וכן בין רשויות המדינה לבין רשויות מקומיות וגופים אחרים, בכל הקשור לסיוע למפונים בתקופת ההתארגנות וההסתגלות למעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים, לרבות לענין העתקת מקומות המגורים של קבוצות מתיישבים, והעתקת אגודות שיתופיות התיישבותיות ומוסדות ציבור, כאמור בחוק זה;

(11)לטפל בפניות של המועצה האזורית שומרון הנובעות מהפינוי;

(12)לבצע כל פעולה אחרת שהממשלה הטילה על המינהלה לצורך ביצוע חוק זה.

(א)ראש הממשלה ימנה את מנהל המינהלה; המנהל יהיה עובד המדינה.

(ב)המנהל אחראי על ביצוע תפקידי המינהלה לפי חוק זה, באמצעות עובדי המינהלה ובאמצעות נותני שירותים שעמם נחתמו הסכמים לפי הוראות סעיף 8.

(ג)המנהל מוסמך לדון ולהחליט בכל ענין שדרושה בו החלטה או הנחיה של המינהלה לפי הוראות חוק זה, למעט ענינים שבהם ניתנה הסמכות לגוף אחר.

(א)ראש הממשלה, בהתייעצות עם המנהל, ימנה משנה למנהל, ורשאי הוא למנות סגנים למנהל; המשנה והסגנים יהיו עובדי המדינה.

(ב)המשנה יהיה ממלא מקום המנהל וימלא את תפקידי המנהל בהעדרו, ומוקנות לו לשם כך סמכויות המנהל כאמור בסעיף 5.

(ג)המנהל רשאי, באישור ראש הממשלה, לאצול מסמכויותיו למשנה או לסגן המנהל.

הודעה על מינוי המנהל ומשנהו ועל אצילת סמכויות לפי סעיף 6(ג) תפורסם ברשומות.

לצורך ביצוע הוראות ומתן סיוע לפי חוק זה, לרבות תפקידי המינהלה, מורשים המנהל או משנהו, יחד עם חשב המינהלה, לייצג את הממשלה בהסכמים בדבר מקדמות, בהסכמים עם תובעים בענין הפיצויים, הטעונים אישור ועדת זכאות או הוועדה המיוחדת, בהסכמים עם נותני שירותים, ובכל עסקה אחרת כאמור בסעיפים 4 ו־5 לחוק נכסי המדינה, התשי״א–1951, ולחתום בשם המדינה על מסמכים הנוגעים להסכמים ולעסקאות כאמור.

(א)המינהלה תחדל לפעול עם סיום ביצוע תפקידיה לפי חוק זה או במועד אחר שעליו יורה ראש הממשלה; הודעה על חדילת פעילותה של המינהלה תפורסם ברשומות.

(ב)חדלה המינהלה לפעול כאמור בסעיף קטן (א), רשאי ראש הממשלה להסמיך גורם אחר לבצע תפקיד מתפקידיה שביצועו טרם הושלם ולתת הוראות נוספות הדרושות לשם כך, וכן רשאי הוא לתת הוראות בענין המידע שנאגר ברשות המינהלה.

(א)המנהל יקים ועדות זכאות לענין חוק זה.

(ב)ועדת זכאות תהיה בת ארבעה חברים והם:

(1)עובד המדינה הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, שימנה שר המשפטים, והוא יהיה יושב ראש הועדה;

(2)המנהל או נציגו שהוא עובד המינהלה;

(3)חשב המינהלה או נציגו;

(4)נציג ציבור בעל ניסיון מתאים, שימנה שר המשפטים בהתייעצות עם ראש המועצה האזורית שומרון, או עם ראש המועצה האזורית חוף עזה או עם שניהם.

(ג)שר המשפטים ימנה אחד מבין יושבי הראש שמונו לפי סעיף קטן (ב)(1) להיות ראש ועדות הזכאות.

ועדת זכאות מוסמכת –

(1)לקבוע את זכאותו של תובע לפיצויים ואת היקף הזכאות לפי הוראות חוק זה;

(2)לקבוע את סכומי הפיצויים המגיעים לתובע לפי הוראות חוק זה;

(3)לאשר, לפני קביעת סכומי הפיצויים כאמור בפסקה (2), מטעמים שיירשמו, מתן תשלומים לתובע על חשבון הפיצויים;

(4)לבדוק ולאשר הסכמים שערכה המינהלה עם תובעים בענין הפיצויים.

(א)התובע פיצויים לפי חוק זה יגיש לועדת זכאות, באמצעות המנהל, תביעה מפורטת על כך, בצירוף ראיות.

(ב)המנהל רשאי לתת הוראות בדבר דרך הגשת התביעה והראיות שיש לצרפן כאמור בסעיף קטן (א), לרבות שאלונים וטפסים שעל התובע למלא; הוראות כאמור יעמדו לעיון הציבור בדרך שהורה המנהל, והודעה בדבר מתן ההוראות והדרך לעיון בהן תפורסם ברשומות.

(ג)לתביעה יצורפו הודעות, בקשות, תצהירים, ומסמכים הנדרשים לפי הוראות פרק ו׳.

(ד)התביעה תיתמך בתצהיר המאמת את העובדות הכלולות בה; התובע רשאי לצרף לתביעה כל מסמך ותצהיר נוסף שיש בהם לדעתו כדי לתמוך בתביעה.

(א)המועד האחרון להגשת תביעה לפי חוק זה הוא שלוש שנים מיום הפינוי הנוגע לתביעה.

(ב)לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפה התקופה האמורה בסעיף קטן (א), בתנאים שיקבע; לענין ערעור, דין החלטת בית המשפט לפי סעיף זה כדין החלטת בית המשפט בערעור כאמור בסעיף 18.

(א)ועדת זכאות רשאית לדרוש מהתובע כל מידע או מסמך הדרושים לה לצורך בירור התביעה, ואם ביקש התובע פיצוי בשל עסק רשאית היא לדרוש ממנו גם מידע ומסמכים בדבר עסקאות עם צדדים קשורים לבעל העסק או עסקאות שנעשו שלא בתנאי שוק.

(ב)ועדת זכאות רשאית לבקש מידע, מסמכים וחוות דעת מאת גופים ורשויות, אם הדבר דרוש לה לצורך בירור התביעה.

(ג)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויות המינהלה לפי סעיף 4(ב).

(א)ועדת זכאות תפעל בדרך הנראית לה מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בתביעה, ותקבע את סדרי בירור התביעה והדיון בה, בהתאם להוראות חוק זה ולהנחיות ראש ועדות הזכאות, ככל שניתנו; הנחיות ראש ועדות הזכאות יפורסמו בדרך שיורה.

(ב)ועדת זכאות לא תהיה קשורה בסדרי הדין ובדיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט, פרט לדיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג׳ לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.

(ג)המנין החוקי בישיבות ועדת זכאות יהיה רוב חברי הועדה.

(ד)החלטות ועדת זכאות יתקבלו ברוב דעות חברי הועדה; באין רוב לדעה אחת, תכריע דעת יושב ראש הועדה.

(ה)לועדת זכאות יהיו סמכויות לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ״ט–1968.

(ו)ועדת זכאות רשאית לדון ולהחליט בתביעה על פי טענות וראיות שהוגשו לה בכתב בלבד, ואולם לבקשת התובע תיתן לו הועדה הזדמנות לטעון את טענותיו בעל פה ולהציג לפניה ראיות, בדרך שתורה.

(ז)ועדת זכאות רשאית להסתמך על מידע, מסמכים, חוות דעת, הערכות ושמאויות שנתקבלו כאמור בסעיפים 4(ב)(2) ו־(3) ו־14, נוסף על אלה שהוגשו על ידי התובע, ובלבד שתיתן לתובע הזדמנות לעיין בהם ולטעון את טענותיו לגביהם, בדרך שתורה.

(ח)לא מסר התובע בתוך זמן סביר מידע או מסמכים שברשותו או שבשליטתו, ושנדרש למסרם לפי סעיפים 4(ב)(2) או 14(א) או הפריע בדרך אחרת לבירור התביעה, רשאית ועדת זכאות להחליט על יסוד ממצאים והנחות שקבעה, לפי שיקול דעתה והחומר שלפניה.

(א)החלטה של ועדת זכאות תהיה מנומקת, ותינתן בכתב.

(ב)החלטת ועדת זכאות תינתן לא יאוחר מתום 60 ימים מן המועד שבו הומצאו לה כל הראיות הדרושות להנחת דעתה למתן החלטה, והושלמה שמיעת הראיות והטיעונים כאמור בסעיף 15.

(ג)ההחלטה תישלח לתובע בדואר רשום למען להמצאת מסמכים שציין בתביעתו.

(ד)תמצית של ההחלטה תפורסם בהתאם להנחיות ראש ועדות הזכאות, בהשמטת פרטים מזהים ונתונים אחרים שיש בהם משום פגיעה בפרטיות או בסודות מסחריים.

(א)התובע רשאי לערער על החלטת ועדת זכאות לפי סעיפים 11(1), (2) או (4) לבית משפט השלום בירושלים, בכתב ערעור מנומק, בתוך 45 ימים מהיום שההחלטה נשלחה אליו.

(ב)המשיבה בערעור תהיה ועדת הזכאות, והיא תיוצג בידי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה.

(ג)הוגש ערעור לפי סעיף קטן (א), תגיש המשיבה את תגובתה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהיום שנמסר לה כתב הערעור, ותצרף את התביעה וכל נספחיה, בצירוף תיק הראיות שהיו לפניה, לרבות חוות דעת, תצהירים וסיכומים שהוגשו לה, או לשמאי הממשלתי הראשי, אם הוגשו, ופרוטוקול הדיון שהתקיים לפניה, אם התקיים.

(ד)בית המשפט לא יקבל ראיות נוספות, ולא ישמע עדויות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ה)בכפוף לאמור בסעיף זה ולסדרי דין שנקבעו, ידון בית המשפט בערעור בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

פורסמו תקנות יישום תכנית ההתנתקות (סדרי דין בערעור לפי החוק), התשס״ה–2005.

(ו)בית המשפט הדן בערעור לא יהיה קשור בדיני ראיות פרט לדיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג׳ לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.

על החלטת בית משפט השלום בערעור ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ידון בערעור בשופט אחד.

(א)המינהלה תשלם את הפיצויים בכפוף להוראות פרקים ה׳ ו־ו׳, בשיעורים שעליהם תחליט ועדת זכאות או כפי שנקבעו בהסכם עם התובע כאמור בסעיף 11(4).

(ב)בכפוף להוראות סעיף קטן (ד), המועד לתשלום של סכום הפיצוי יהיה בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה של ועדת הזכאות, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)התגבשה הזכאות לפיצויים, כולה או חלקה, במועד מאוחר מהמועד שנקבע בסעיף קטן זה, יחול מועד התשלום של סכום הפיצוי, כולו או חלקו, בתוך 60 ימים מהמועד שבו התגבשה הזכאות לגביו;

(2)נקבעה בחוק זה הוראה אחרת לענין מועד התשלום.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (ב), נקבע כי סכום הפיצוי ישולם בתשלומים, תחליט ועדת הזכאות על מועד התשלום, ובלבד שמועד התשלום הראשון יהיה בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה.

(ד)התשלום האחרון של סכום הפיצוי לא יפחת מ־25 אחוזים מסך כל הפיצויים, והוא לא ישולם אלא לאחר שהזכאי פינה את השטח המפונה ומסר את החזקה במקרקעין, להנחת דעתה של המינהלה.

(ה)בכפוף להוראות סעיף קטן (ד), במקרים המצדיקים זאת, רשאית ועדת הזכאות לקבוע, מטעמים שיירשמו, מועד אחר לתשלום שלא כאמור בסעיף זה.

(ו)סכומי הפיצויים שתקבע ועדת הזכאות יהיו צמודים למדד מיום החלטתה ועד למועדי התשלום בהתאם לסעיף זה, לפי הענין (בסעיף קטן זה – מועד התשלום); בשל איחור בתשלום מעבר למועד התשלום, תשולם ריבית שקלית כהגדרתה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, ממועד התשלום ועד למועד התשלום בפועל, והוראות החוק האמור יחולו, לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים.

הוגש ערעור לפי סעיפים 17 או 18 בענין סכום הפיצויים שקבעה ועדת זכאות, תשלם המינהלה לזכאי את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ובלבד שהגיע המועד לתשלומו כאמור בסעיף 19, והכל בכפוף להוראות פרק ו׳.

מחלוקת בשאלת זכאות לפיצויים לפי חוק זה, היקפם, או סכומם, וכל הליך משפטי בענין הקשור לכך, לא תהווה עילה לעיכוב הפינוי.

(א)לאחר שהממשלה תחליט על פינויה של כל אחת מקבוצות היישובים כאמור בסעיף 2(א)(2) לנספח א׳ של החלטת הממשלה מס׳ 1996, מיום י״ז בסיון התשס״ד (6 ביוני 2004), יקבעו ראש הממשלה ושר הביטחון, בצו, את השטחים שיפונו, ולגבי כל שטח – את יום פינויו; יום הפינוי שייקבע בצו יהיה בתום חמישה חודשים לפחות מיום פרסומו, אלא אם כן שוכנעה הממשלה שטעמים חיוניים מצדיקים קביעת יום פינוי קרוב יותר; צו הקובע יום פינוי קרוב יותר טעון אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; צו שהוצא לפי סעיף קטן זה יונח על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לידיעתה.

(ב)ראש הממשלה רשאי לקבוע, בצו, בהתייעצות עם שר הביטחון והשר לביטחון הפנים, יום שממנו ואילך תוגבל הכניסה לשטח שניתן לגביו צו לפי סעיף קטן (א).

(א)בתקופה שבין יום הגבלת הכניסה לשטח מפונה לבין יום הפינוי שלו, לא ייכנס ישראלי לאותו שטח ולא ישהה בו, אלא בהיתר שייתן המפקד לפי הוראות סעיף זה ובהתאם לתנאי ההיתר.

(ב)המפקד יתיר כניסה לשטח מפונה ושהייה בו בתקופה האמורה בסעיף קטן (א), לישראלי שמקום מגוריו הקבוע הוא באותו שטח; לענין זה יראו את מי שמסר את החזקה בנכס, כמי שמקום מגוריו הקבוע אינו בשטח המפונה.

(ג)המפקד רשאי, לפי שיקול דעתו, להתיר כניסה לשטח מפונה ושהייה בו בתקופה האמורה בסעיף קטן (א), למי שמקום עבודתו או עסקו הוא באותו שטח, לספקי שירותים חיוניים, למי שנוכחותם בשטח נחוצה לרבות לצורכי הפינוי, ולאחרים שנוכחותם בשטח לא תפריע לפינוי.

(ד)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שמשרת בכוחות הביטחון ועל עובד או מתנדב של רשות כבאות או של מגן דוד אדום, שכניסתו לשטח או שהייתו בו היא לצורך מילוי תפקידו, ובהתאם להנחיות המפקד.

(ה)בסימן זה, ”ישראלי“ – לרבות מי שניתן לו רישיון ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952.

(א)החל ביום הפינוי של שטח מפונה, לא ייכנס ישראלי לאותו שטח, ולא ישהה בו, אלא בהיתר שייתן לו המפקד ובהתאם לתנאי ההיתר.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שמשרת בכוחות הביטחון שכניסתו לשטח או שהייתו בו היא לצורך מילוי תפקידו.

כוחות הביטחון ימנעו כניסה לשטח בניגוד להוראות סעיפים 23 ו־24, ויפעלו להוצאת מי ששוהה בו בניגוד לסעיפים האמורים ולהבאתו למקום יישוב בישראל, ורשאים הם להשתמש בכוח סביר לשם כך.

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מכל סמכות הנתונה לכוחות הביטחון לפי כל דין ולמפקד לפי תחיקת הביטחון.

(א)אלה דינם מאסר שנתיים –

(1)ישראלי הנכנס לשטח מפונה שהכניסה אליו הוגבלה בצו לפי סעיף 22(ב) או השוהה בו בלא היתר או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 23;

(2)ישראלי הנכנס לשטח מפונה אחרי יום הפינוי שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) או השוהה בו בלא היתר או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 24.

(ב) (1)ישראלי שמקום מגוריו הוא בשטח מפונה ושהיה כאמור גם ביום הקובע, השוהה בשטח המפונה אחרי יום הפינוי שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) בלא היתר או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 24, דינו – מאסר שישה חודשים;

(2)סעיף קטן זה לא יחול על ישראלי שמקום מגוריו הוא בשטח מפונה, השוהה בשטח לאחר שנכנס אליו בניגוד להוראות סעיף 24.

(ג)העובר עבירה כאמור בסעיפים 273, 274 או 275 לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין), כלפי איש כוחות הביטחון כהגדרתם בחוק זה או כלפי מי שהוסמך לפעול לפי חוק זה והפועל לביצועו, דינו – כאמור באותם סעיפים.

(ד)הסמכות לדון אדם בעבירה לפי סעיף זה תהיה בידי בית המשפט בישראל שאזור שיפוטו נמצא קרוב למקום שבו נעברה העבירה או בבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של הנאשם; היה הנאשם עצור בעת הגשת כתב האישום נגדו – תהיה הסמכות גם בידי בית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום המעצר; לענין זה יחולו הוראות סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, בשינויים המחויבים.

(ה)הוראת סעיף 9(ב) לחוק העונשין לא תחול לענין העמדה לדין לפי סעיף זה.

(ו)על אף האמור בסעיף 13 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971, רשאי קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה להורות כי קטינים החשודים בביצוע עבירות לפי סעיף זה, יוחזקו במעצר, או יוחזקו בתחנת משטרה לצורך חקירה בלבד, יחד עם בגירים החשודים בביצוע עבירות כאמור, והכל אם ניתנה לכך הסכמתם של הקטינים ואם אין בכך כדי לסכן את שלומם; המפקח הכללי של המשטרה או קצין משטרה שהוא הסמיך לכך יקבע נהלים לענין סעיף זה, שיונחו על שולחן ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לידיעתה.

(א)זכות מכל סוג שהוא, של ישראלי, תאגיד ישראלי, רשות מקומית, ועד מקומי, חברה ממשלתית או ההסתדרות הציונית העולמית, לגבי מקרקעין בשטח מפונה המנוהלים על ידי הממונה, בטלה החל ביום הפינוי, בין אם בעל הזכות זכאי לפיצויים לפי חוק זה ובין אם לאו, ואם נחתם לגבי הזכות כאמור הסכם בדבר מקדמה או הסכם כאמור בסעיף 11(4) – החל ביום שנקבע בהסכם כיום מסירת החזקה במקרקעין או ביום הפינוי, לפי המוקדם מביניהם.

(ב)כל הסכם שענינו זכות לגבי מקרקעין, מכל סוג שהוא בשטח מפונה, בין ישראלי או גוף כאמור בסעיף קטן (א) לבין הממונה, המדינה או מי מטעמם, בטל החל ביום הפינוי, אם לא בוטל קודם לכן בהסכם בין הצדדים.

(ג)החל ביום כאמור בסעיף קטן (א), לא תהא כל זכות לממש שעבוד או עיקול שהוטלו על זכות כאמור בו.

מי שזכותו במקרקעין בשטח מפונה בטלה כאמור בסעיף 28, וכן המחזיק בהם או במקרקעין אחרים המנוהלים על ידי הממונה, חייב למסור את החזקה במקרקעין לממונה, באמצעות המינהלה, ביום שבו בטלה הזכות לפי הוראות סעיף 28 או ביום עזיבתו של המחזיק את השטח המפונה, לפי המוקדם.

(א)המדינה לא תהיה אחראית לפינוי מיטלטלין שנמצאים בשטח מפונה לאחר יום הפינוי.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), המדינה רשאית לפנות מיטלטלין הנחזים כמיטלטלין שהיו בהחזקתו של ישראלי, כהגדרתו בסעיף 23, או של תאגיד ישראלי, שנמצאים בשטח מפונה לאחר יום הפינוי; פינתה המדינה מיטלטלין כאמור בסעיף זה, תעשה זאת תוך נקיטת אמצעי זהירות ראויים.

(ג)המדינה לא תישא באחריות לאבדן מיטלטלין כאמור בסעיף זה או לנזק שנגרם להם, בין אם פינתה את המיטלטלין ובין אם לאו.

(ד)לא יראו מיטלטלין כאמור בסעיף זה כאבידה, כמשמעותה בחוק השבת אבידה, התשל״ג–1973.

(ה)מיטלטלין אשר הובאו לישראל על ידי המדינה, כאמור בסעיף זה, ולא נדרשו על ידי בעליהם בתוך 30 ימים ממועד פרסום הודעה על כך ולא פחות מ־60 ימים מיום הפינוי, ינהגו בהם כפי שייקבע בתקנות שיתקין שר המשפטים באישור ועדת הכספים של הכנסת; השר רשאי לקבוע נסיבות ומועדים שבהם יראו במיטלטלין כאמור מיטלטלין שבעליהם ויתרו עליהם, וכן את דרכי פרסום ההודעה לפי סעיף קטן זה.

(ו)החל ביום הפינוי, לא תהיה כל זכות לממש שעבוד או עיקול שהוטלו על מיטלטלין כאמור בסעיף זה, שאינם נמצאים בישראל.

(ז)בסעיף זה, ”המדינה“ – לרבות מי שפועל מטעמה.

(א)בטלות זכות לגבי מקרקעין, בטלות הסכמים, מסירת חזקה במקרקעין וויתור על מיטלטלין, כאמור בפרק זה, לא ייחשבו כמכירת זכות במקרקעין לענין חוק מיסוי מקרקעין או כמכירת נכס לענין פקודת מס הכנסה.

(ב)מסירת חזקה במקרקעין וויתור על מיטלטלין, כאמור בפרק זה, יהיו פטורים ממס לפי חוק מע״מ.

בסימן זה –

”בית מגורים“ – בית או דירה, המשמשים או המיועדים לשמש למגורים, למעט אם שימשו ביום הקובע רק לצורכי עסק של בעל הזכות בבית המגורים;

”בן משפחה“ – בן זוג, הורה וילד;

”בעל זכות בבית מגורים“ – ישראלי שהוא אחד מאלה:

(1)בעל זכות חכירה או הרשאה, לגבי בית מגורים, על פי חוזה שנחתם לפני היום הקובע בינו לבין הממונה, או על פי חוזה שנחתם לפני היום הקובע בינו לבין ההסתדרות הציונית העולמית, מכוח חוזה בינה לבין הממונה;

(2)בעל זכות לקבלת זכות חכירה מאת הממונה לגבי בית מגורים, על פי חוזה רכישה שנחתם לפני היום הקובע בינו לבין חברה שהיתה זכאית לתת לו זכות כאמור, מכוח חוזה פיתוח שנחתם בינה לבין הממונה;

(3)חבר באגודה שיתופית שסווגה לפי פקודת האגודות השיתופיות כמושב שיתופי, שמרכז חייו במושב השיתופי, ושלאגודה השיתופית יש הרשאה לגבי בית מגוריו, על פי חוזה שנחתם לפני היום הקובע בינה לבין ההסתדרות הציונית העולמית, מכוח חוזה בין ההסתדרות הציונית העולמית לבין הממונה;

(4)לענין סעיף זה, ייחשב כבעל זכות בבית מגורים גם מי שמתקיימים לגביו כל התנאים המפורטים בפסקה מפסקאות (1), (2), או (3), אך לא חתם על החוזה עד ליום הקובע ובלבד שהוכיח, להנחת דעתה של ועדת זכאות, כי הוא היה זכאי לחתום על החוזה לפני היום הקובע, והחוזה עמו לא נחתם מטעמים שאינם מהותיים;

”בעל זכות במגרש“ – ישראלי שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בהגדרה ”בעל זכות בבית מגורים“, לגבי מגרש לבניה עצמית, וביום הקובע טרם החלה הבניה;

”מסלול א׳“ – מסלול של פיצוי בשל בית מגורים, שסכומו מחושב לפי סוג בית המגורים ושטחו, כמפורט בסעיף 2 בתוספת השניה;

”מסלול ב׳“ – מסלול של פיצוי בשל בית מגורים, שסכומו מחושב לפי סוג בית המגורים ושטחו, בתוספת סכום נוסף, כמפורט בסעיף 3 בתוספת השניה;

”פיצוי לפי שומה פרטנית“ – פיצוי כאמור בסעיף 37 ובסעיף 4 בתוספת השניה.

פיצוי בשל בית מגורים לפי סימן זה כולל, לגבי בית מגורים שנבנה בנחלה – פיצוי בשל חלקת המגורים של הנחלה, ולגבי בית מגורים אחר – פיצוי בשל כל הקרקע נושא החוזה או הזכות המקימים זכות לפיצוי לפי סימן זה.

זכאות לפיצוי של בעל זכות בבית מגורים תהיה כאמור בסימן זה, ושל בעל זכות במגרש – כאמור בסעיף 7(ג) בתוספת השניה.

מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה, זכאי לפיצוי בשל בית המגורים לפי מסלול א׳.

אלה זכאים לפיצוי בשל בית המגורים לפי מסלול ב׳, ולא לפי מסלול א׳:

(1)מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה, ומרכז חייו ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות בתכוף לפני היום הקובע, היה ביישוב המפונה שבו מצוי בית המגורים;

(2)מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה, ומרכז חייו ביום הקובע לא היה ביישוב מפונה, אך במשך תקופה של שמונה שנים רצופות לפחות שקדמו ליום הקובע היה מרכז חייו ביישוב מפונה, ובלבד שהתקופה האמורה הסתיימה במהלך עשרים וארבעה חודשים שקדמו ליום הקובע.

(א)אלה זכאים לשומה פרטנית:

(1)זכאי כאמור בסעיפים 35 או 36, שהודיע למינהלה כאמור בסעיף קטן (ג) כי במקום הפיצוי לפי הסעיפים האמורים, הוא מעוניין בשומה פרטנית;

(2) (א)בעל זכות בבית מגורים שביום תחילתו של חוק זה בנייתו טרם הושלמה, ובלבד שביום הקובע היה בידו היתר לבניית אותו בית מגורים; הושלמה הבניה כאמור עד ליום תחילתו של חוק זה, יהיה זכאי לפי סעיף 35.

(ב)הוראות פסקה (א) יחולו, בשינויים המחויבים, גם על תוספת בניה לבית מגורים של בעל זכות בבית מגורים, ובלבד שנתמלאו התנאים המפורטים בפסקה האמורה.

(ב)שומה פרטנית תיערך בידי השמאי הממשלתי הראשי בהתאם להוראות סעיף 4 בתוספת השניה.

(ג)הזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף קטן (א)(1) יודיע למינהלה, לא יאוחר מתום 60 ימים מיום מתן צו לפי סעיף 22(א), כי הוא מעוניין בשומה פרטנית.

(ד)זכאי לפיצוי לפי שומה פרטנית לפי סעיף זה יאפשר לשמאי הממשלתי הראשי להיכנס לבית המגורים או לאתר הבניה, לפי הענין, וימסור לו את כל המידע והמסמכים הנוגעים לענין, ככל שיידרש לדעת השמאי לצורך עריכת השומה; לא פעל כאמור, יחולו לגביו הוראות סעיף 15(ח).

(ה)מי שבחר בפיצוי לפי שומה פרטנית אינו רשאי לחזור בו מבחירתו.

(א)בסעיף זה, ”בעל זכות שכירות בדיור ציבורי“ – ישראלי בעל זכות שכירות שאינה חכירה, לגבי בית מגורים ביישוב מפונה, על פי חוזה שכירות כמפורט להלן, שנחתם לפני היום הקובע:

(1)חוזה בין בעל זכות השכירות לבין חברת שיכון ופיתוח לישראל בע״מ, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע״מ או ההסתדרות הציונית העולמית, שנחתם מכוח חוזה בינה לבין המדינה;

(2)חוזה בין בעל זכות השכירות לבין האגודה השיתופית ההתיישבותית של היישוב שבו נמצא בית המגורים, שנחתם מכוח חוזה בינה לבין גורם המנוי בפסקה (1), שהורשה לכך לפי חוזה בינו לבין המדינה.

(ב)בעל זכות שכירות בדיור ציבורי שמרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית המגורים שלגביו יש לו זכות כאמור, זכאי לפיצוי שסכומו יחושב לפי הוראות סעיף 5 בתוספת השניה.

מי שקיבל פיצוי לפי הוראות סעיפים 35, 36, 37 או 38 זכאי לקבל הלוואה לדיור לפי הוראות סעיף 6 בתוספת השניה.

היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סימן זה, בשל אותו בית מגורים, יחולו הוראות אלה:

(1)הפיצוי המגיע להם יחד יחושב כאילו הם היו זכאי אחד בלבד;

(2)היה אחד מהם לפחות זכאי לפיצוי לפי הוראות סעיף 36, זכאותם לפיצוי כאמור בפסקה (1) תהיה לפי הוראות הסעיף האמור;

(3)בחירה בפיצוי לפי שומה פרטנית טעונה הסכמת כל הזכאים.

(א)לא יקבל אדם פיצוי לפי מסלול ב׳, לרבות פיצוי לפי שומה פרטנית כאמור בסעיף 4(ג) בתוספת השניה, בשל יותר מבית מגורים אחד, ואם הוא זכאי לפיצוי כאמור בשל יותר מבית מגורים אחד – יקבל את הפיצוי בשל בית המגורים שבחר.

(ב)לענין סעיף קטן (א), אין נפקא מינה אם הזכאות לפיצוי היא של האדם לבדו או יחד עם אדם אחר.

זכאי שקיבל לפני היום הקובע הלוואה מתקציב המדינה או בסיוע של המדינה, לרכישת בית המגורים, ולפי תנאי ההלוואה הוא אינו חייב לפרוע אותה, כולה או חלקה, אם ימשיך להתגורר בבית המגורים במשך תקופה מסוימת, יראו אותו, החל ביום שבו עזב את השטח המפונה ומסר את החזקה בבית המגורים כאמור בסעיף 29 או החל ביום הפינוי, לפי המוקדם, כמי שעמד בתנאי האמור.

(א)פיצוי לפי סימן זה לא ייחשב כהכנסה לענין פקודת מס הכנסה, ולא יחויב במס לפי הפקודה האמורה או לפי חוק מיסוי מקרקעין.

(ב)קבלת פיצוי לפי סימן זה לא תיחשב כמכירה בפטור ממס לענין פרק חמישי 1 לחוק מיסוי מקרקעין.

בסימן זה –

”אישור זכאות עקרוני“ – החלטה של ועדת הזכאות בבקשה המוגשת בהתאם לסעיף 47א, שלפיה המבקש הוא שוכר פרטי;

”יישוב יעד“, לגבי השוכר הפרטי הנוגע בדבר – יישוב המנוי לצד יישוב המקור בסעיף 2 בתוספת החמישית, ואם אין ביישוב כאמור מגרש מגורים מפותח שניתן להקצותו לשוכר הפרטי או שיישוב המקור לא מצוין בסעיף 2 בתוספת החמישית – היישוב באר גנים;

”יישוב מקור“ – היישוב המפונה שבו התגורר השוכר הפרטי ביום הקובע;

”מבנה מגורים זמני“ – מבנה מגורים באתר מגורים זמני המנוהל על ידי המדינה;

”מגרש מגורים“ – מגרש המיועד על פי תכנית תכנון תקפה לבניית יחידת מגורים אחת בלבד;

”מגרש מגורים מפותח“ –

(1)לגבי היישובים המנויים בסעיף 1 בתוספת החמישית, למעט היישוב אמציה – מגרש מגורים שעד יום תחילתו של תיקון מס׳ 3 בוצע לגביו פיתוח תשתיות באופן המאפשר בנייה של יחידת הדיור במגרש;

(2)לגבי היישוב אמציה – מגרש מגורים שנקבע לגביו תקציב לפיתוח מלא של התשתיות במסגרת החלטות הממשלה מס׳ 2379, מיום ח׳ בתשרי התשס״ח (20 בספטמבר 2007), מס׳ 4296, מיום ו׳ בכסלו התשס״ט (3 בדצמבר 2008), מס׳ 1538, מיום י״ד בניסן התש״ע (21 במרס 2010), ומס׳ 2294, מיום כ״א בתשרי התשע״א (29 בספטמבר 2010);

”שוכר פרטי“ – ישראלי שאינו זכאי לפיצוי לפי סימן א׳ לפרק ה׳ או לתשלום לפי החלטת הוועדה המיוחדת שניתן חלף פיצוי לפי אותו סימן, ומרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית מגורים ביישוב מפונה, ובמהלך תקופה זו ניהל בבית המגורים משק בית עצמאי; לעניין זה לא ייחשב כשוכר פרטי מי שבמהלך השנתיים האמורות או בחלקן –

(1)התגורר במגורים של מוסד חינוך פנימייתי;

(2)היה סמוך על שולחנו של ישראלי כאמור;

היו שניים או יותר העונים להגדרת שוכר פרטי כאמור, והתגוררו באותו בית מגורים, ייחשבו כולם יחדיו כשוכר פרטי אחד;

”שוכר פרטי בעל מגרש“ – שוכר פרטי שרכש ישירות מרשות מקרקעי ישראל, לאחר היום הקובע ולא יאוחר מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3, זכויות במגרש מגורים ביישוב המנוי בסעיף 3 בתוספת החמישית, ולא העביר את הזכויות באותו מגרש עד יום תחילתו של תיקון מס׳ 3, לרבות שוכר פרטי שהודיע למינהלה, לאחר היום הקובע ולא יאוחר מיום כ״ד בטבת התשע״א (31 בדצמבר 2010), על רצונו כי יוקצה לו מגרש מגורים ביישוב יסודות וחתם עם רשות מקרקעי ישראל על הסכם לרכישת הזכויות במגרש וכן שילם את הסכומים הדרושים לשם כך בתוך 60 ימים מיום שנדרש לכך;

”שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד“ – שוכר פרטי בעל מגרש שהמגרש שרכש הוא ביישוב יעד;

”תיקון מס׳ 3“ – חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון מס׳ 3), התשע״א–2011;

”התקופה הקובעת“, לגבי כל אחד מהיישובים המנויים בסעיף 1 בתוספת החמישית – התקופה שמיום תחילתו של תיקון מס׳ 3 ועד שישה חודשים ממועד פרסום הודעת המנהל כאמור בסעיף 47ג(ב) לגבי אותו יישוב.

(א) (1)ישראלי שמתקיימים בו התנאים שבפסקה (2) זכאי למענק לכיסוי הוצאות ההובלה של תכולת בית מגוריו והוצאות אחרות הנובעות ממעבר לבית מגורים אחר מחוץ לתחום האמור בסעיף 3.

(2)ואלה התנאים:

(א)ביום הקובע מקום המגורים הקבוע שלו היה כדין בבית מגורים ביישוב מפונה;

(ב)הוא הוכיח כי לא יאוחר מתום 48 שעות מיום הפינוי פינה את בית מגוריו ומסר את החזקה בו כאמור בסעיף 29, וכי עבר להתגורר מחוץ לתחום האמור בסעיף 3;

(ג)הוא לא שהה שלא כדין בשטח מפונה לאחר תום 48 שעות מיום הפינוי.

(ב)המענק לפי סעיף זה יהיה בסכום כמפורט בפסקאות (1) עד (3), לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה:

(1)עד שלוש נפשות – 14,000 שקלים חדשים;

(2)ארבע או חמש נפשות – 17,500 שקלים חדשים;

(3)שש נפשות או יותר – 21,000 שקלים חדשים.

(ג)לא תהיה זכאות, בשל פינוי בית מגורים אחד, ליותר ממענק אחד לפי סעיף זה ויראו לענין זה את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד.

(א)ישראלי שביום הקובע היה מקום המגורים הקבוע שלו כדין בבית מגורים ביישוב מפונה, זכאי למענק בשל הוצאות בקשר עם תכולת בית המגורים הנובעות ממעבר לבית מגורים אחר מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, בסכום כמפורט בסעיף 5 בתוספת החמישית, בהתאם לשטח הבית ולמספר הנפשות שהתגוררו בו ביום שבו פונה; לעניין זה, ”שטח הבית“ – כהגדרתו בסעיף 1 בתוספת השנייה.

(ב) (1)לא תהיה זכאות בשל פינוי בית מגורים אחד בתוך התחום האמור בסעיף 3, ליותר ממענק אחד לפי סעיף זה; לעניין זה, יראו את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד.

(2)לצורך חישוב שטח הבית וקביעת סכום המענק של מי שהתגורר ביום הקובע ביותר מבית מגורים אחד בתוך התחום האמור בסעיף 3, יראו את כל הבתים שהתגורר בהם כבית מגורים אחד.

(3)לא תהיה זכאות למענק לפי סעיף זה למי שביום הקובע התגורר במגורים של מוסד חינוך פנימייתי.

(ג)על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום המענק לפי סעיף זה לגבי מי שבונה בית מגורים ביישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית (בסעיף קטן זה – בית הקבע), יהיה בתוך 60 ימים ממועד המעבר לבית הקבע; המנהל רשאי להורות על הקדמת תשלום המענק או חלקו למועד שלא יקדם למועד הסיום של בניית שלד בית הקבע, אם נוכח שהדבר דרוש לצורך השלמת בנייתו או המעבר אליו, וכן לקבוע תנאים להקדמת התשלום כאמור כפי שימצא לנכון, לרבות תנאים המבטיחים את פינוי מבנה המגורים הזמני; לעניין זה, ”יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית“ – יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית מכוח הסכם העתקה שנחתם לפי סעיף 85 או מכוח החלטת ממשלה וכן היישוב אבני איתן.

(ד) (1)על אף האמור בסעיף 13, המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף זה הוא 12 חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3.

(2)לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפה התקופה האמורה בפסקת משנה (1), ובתנאים שיקבע; לעניין ערעור, דין החלטת בית המשפט לפי סעיף זה כדין החלטת בית המשפט בערעור כאמור בסעיף 18.

(א)ישראלי שביום הקובע מקום המגורים הקבוע שלו היה כדין בבית מגורים ביישוב מפונה זכאי למענק שישולם בשני תשלומים, בסכום כמפורט בפסקאות (1) עד (3), לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה:

(1)עד שלוש נפשות – 21,600 שקלים חדשים;

(2)ארבע או חמש נפשות – 24,300 שקלים חדשים;

(3)שש נפשות או יותר – 27,000 שקלים חדשים.

(ב)קיבל ישראלי מענק לפי סעיף קטן (א), ועד תום אחד עשר חודשים מיום שפינה את בית המגורים שלו הוכיח להנחת דעתו של המנהל, על יסוד תצהיר וראיות שדרש המנהל, כי טרם עבר לבית מגורים קבוע ועליו להמשיך להתגורר בשכירות משום שרכש קרקע לבניית בית מגורים מחוץ לשטח מפונה והבניה טרם הושלמה, או שרכש דירת מגורים מחוץ לשטח מפונה שבנייתה טרם הושלמה – יורה המנהל על תשלום מענק נוסף אחד בלבד (בסעיף זה – מענק נוסף), בתשלום אחד או בשני תשלומים, בסכום השווה לחלק השנים עשר מסכום המענק לפי פסקאות (1) עד (3) בסעיף קטן (א), לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה, כשהוא מוכפל במספר חודשי השכירות בתקופה הנוספת הצפויה, ובלבד שסכום המענק הנוסף לא יעלה על המענק שקיבל לפי סעיף קטן (א); סירב המנהל להורות על תשלום מענק נוסף, רשאי המבקש לפנות לועדת זכאות והיא תהיה מוסמכת להורות על תשלום לפי סעיף קטן זה.

(ג)לא תהיה זכאות, בשל פינוי בית מגורים אחד, ליותר מסכום מענק אחד לפי סעיף קטן (א) וליותר מסכום מענק נוסף אחד לפי סעיף קטן (ב), ויראו לענין זה את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד, בין אם אחרי פינויו המשיכו להתגורר יחד ובין אם לאו.

(ד)הסכם שכירות של בית מגורים שבשלו ניתן מענק לפי סעיף זה, לא יחויב במס בולים לגבי אותו חלק מערך ההסכם שאינו עולה על סכום המענק.

ישראלי שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 44(א)(2) וכן תנאים אלה:

(1)ביום הקובע מלאו לו 21 שנים לפחות;

(2)מרכז חייו היה ביישוב מפונה במשך שלוש שנים רצופות לפחות בתכוף לפני היום הקובע,

זכאי למענק בסכום של 4,800 שקלים חדשים לכל שנה מהשנים שבתכוף לפני היום הקובע, החל ביום הגיעו לגיל 21, שבהן מרכז חייו היה ברציפות ביישוב מפונה; לגבי חלק משנה כאמור יהיה זכאי לחלק יחסי מהסכום האמור.

(א)זכאי לפיצוי לפי הוראות סעיפים 35, 36 או 38, שמרכז חייו ביום הקובע היה ביישוב מפונה, ומתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 44(א)(2), זכאי לקבל הלוואה בסכום של 135,000 שקלים חדשים לשם רכישת קרקע לבניית בית מגורים או הלוואה לרכישת בית מגורים בנגב או בגליל, באזור עדיפות לאומית א׳ לענין שיכון, שנקבע בהחלטה בדבר אזורי עדיפות או בתחום המוניציפלי של העיר אשקלון.

(ב)ההלוואה תינתן בתנאים הנהוגים לגבי הלוואה לדיור כהגדרתה בחוק הלוואות לדיור, ואולם הלוואה שניתנה כאמור תהפוך למענק בתום חמש שנים מיום קבלתה, בתנאי שהזכאי לא העביר במשך התקופה האמורה את זכויותיו במקרקעין שנרכשו כאמור, ואם ההלוואה ניתנה לרכישת קרקע – גם בתנאי שהזכאי בנה בתקופה האמורה בית מגורים בקרקע שרכש.

(ג)היו שניים או יותר זכאים להלוואה לפי סעיף זה, ייחשבו לענין סעיף זה כזכאי אחד.

ישראלי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש רשאי להגיש בקשה לקבלת החלטה של ועדת הזכאות ולפיה הוא שוכר פרטי, ובלבד שבקשה כאמור תוגש לא יאוחר משישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3.

(א)מועצת מקרקעי ישראל רשאית לקבוע כי התקשרויות של רשות מקרקעי ישראל לביצוע עסקאות במקרקעי ישראל לגבי מגרשי מגורים ביישובי יעד, שייערכו במהלך התקופה הקובעת עם שוכרים פרטיים שקיבלו אישור זכאות עקרוני, יהיו פטורות מחובת מכרזב תנאים שייקבעו בהחלטת המועצה; החלטת המועצה לפי סעיף זה תתקבל לאחר התייעצות עם המינהלה, והיא טעונה את אישור שר האוצר.

(ב)אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותה של מועצת מקרקעי ישראל לקבוע פטור מחובת מכרז על פי כל דין.

(ג) (1)שוכר פרטי רשאי להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל בעסקה במקרקעי ישראל בפטור ממכרז כאמור בסעיף קטן (א) לגבי מגרש מגורים אחד בלבד.

(2)שוכר פרטי אינו רשאי להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל בעסקה במקרקעי ישראל בפטור ממכרז כאמור בסעיף קטן (א), כל עוד הוא בעל זכויות במגרש שייעודו למגורים, שרכש מרשות מקרקעי ישראל בפטור ממכרז שניתן בקשר עם הפינוי.

(א) (1)שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד שמחיר המגרש הכולל ששילם עולה על הסכום הקבוע בסעיף 1 בתוספת החמישית לאותו יישוב ולאותו סוג מגרש, זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בסכום השווה להפרש שבין שני הסכומים האמורים.

(2)נוסף על הוראות פסקה (1), שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד, שרכש את הזכויות במגרש מרשות מקרקעי ישראל במסגרת הסדר המאפשר תשלום דמי חכירה מהוונים בהתאם להיקף הבנייה על פי תכנית הבנייה שיגיש, זכאי לשיפוי בעד תשלום יתרת דמי החכירה המהוונים בעבור מלוא זכויות הבנייה על פי תכנית התכנון התקפה במועד רכישת הזכויות במגרש.

(ב)המנהל רשאי לקבוע, לגבי כל אחד מהיישובים המנויים בסעיף 1 בתוספת החמישית, כי שוכר פרטי שקיבל אישור זכאות עקרוני ובמהלך התקופה הקובעת ירכוש ישירות מרשות מקרקעי ישראל זכויות במגרש מגורים מפותח ביישוב יעד, ומחיר המגרש הכולל של המגרש שירכוש יעלה על הסכום הקבוע בסעיף 1 בתוספת החמישית לאותו יישוב ולאותו סוג מגרש, יהיה זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בסכום השווה להפרש שבין שני הסכומים האמורים; הודעה על קביעת המנהל כאמור תפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(ג)על אף האמור בסעיף 140(1), הסכומים הנקובים בסעיף 1 בתוספת החמישית יהיו צמודים למדד מהמועד הנקוב לצד אותו סכום עד למועד שבו החליטה ועדת הזכאות לגביהם.

(ד)על אף האמור בפרק ו׳, המינהלה רשאית, על פי בקשת הזכאי לשיפוי האמור בסעיף קטן (א)(2) או (ב), לבצע את השיפוי בדרך של תשלום ישיר לגורמים הזכאים לקבלת תשלומים בעבור מחיר המגרש הכולל.

(ה) (1)שוכר פרטי שקיבל שיפוי בהתאם לסעיף קטן (א) או (ב), ולא בנה את ביתו או לא התגורר בבית שבנה במשך מרבית שמונה השנים שממועד השלמת הבנייה, או שהעביר את זכויותיו במגרש לפני תום שמונה שנים ממועד השלמת הבנייה, ישיב את סכום השיפוי שקיבל כאמור, בתוספת הצמדה למדד ממועד קבלת השיפוי עד מועד השבתו.

(2)התבקשה רשות מקרקעי ישראל לאשר העברת זכויות במגרש שהתקבל לגביו שיפוי בהתאם לסעיף קטן (א) או (ב), והבקשה הוגשה במהלך תקופה של תשע שנים ממועד הקצאת זכויות במגרש כאמור, תתנה את אישורה להעברת הזכויות בהשבת סכום השיפוי כאמור בפסקה (1).

(3)התבקשה רשות מקרקעי ישראל לאשר העברת זכויות במגרש שקיים לגביו חוב כאמור בפסקה (1), והבקשה הוגשה לאחר תשע שנים ממועד הקצאת זכויות במגרש כאמור, רשאית היא להתנות את אישורה להעברת הזכויות בהשבת החוב האמור.

(ו) (1)המנהל רשאי להאריך את התקופה הקובעת לתקופה נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, אם נוכח שהדבר דרוש בשל מניעה שנוצרה להקצאת מגרשי מגורים מפותחים ביישוב יעד לשוכרים פרטיים שניתן לגביהם אישור זכאות עקרוני.

(2)ראש הממשלה ושר האוצר רשאים להאריך את התקופה הקובעת לתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת, אם נוכחו שהדבר דרוש בשל מניעה שנוצרה להקצאת מגרשי מגורים מפותחים ביישוב יעד לשוכרים פרטיים שניתן לגביהם אישור זכאות עקרוני.

(3)בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו־(2), המנהל וחשב המינהלה רשאים להאריך את התקופה הקובעת לגבי שוכר פרטי מסוים, אם נוכחו שנמנעה ממנו האפשרות לרכוש זכויות במגרש מגורים מפותח בתקופה הקובעת בשל עיכוב בקבלת אישור זכאות עקרוני.

(ז)בסעיף זה, ”מחיר המגרש הכולל“ – המחיר ששילם או נדרש לשלם שוכר פרטי בעבור המגרש לרשות מקרקעי ישראל, וכן המחיר ששילם או נדרש לשלם כדין בעבור פיתוח תשתיות כבישים, מדרכות, חשמל, טלפון, מים וביוב עד קצה המגרש, בתוספת הפרשי הצמדה למדד לסכומים ששילם מיום התשלום עד למועד שבו החליטה ועדת הזכאות לגביהם.

(א)שוכר פרטי בעל מגרש ושוכר פרטי שקיבל אישור זכאות עקרוני ורכש בתקופה הקובעת זכויות במגרש מגורים מפותח ביישוב יעד שניתנה לגביו הודעה כאמור בסעיף 47ג(ב), זכאים לקבל הלוואה לבניית בית מגורים במגרש שרכשו, בסכום כמפורט בסעיף 3 בתוספת החמישית, בהתאם ליישוב שבו נרכשו הזכויות ולתקופה שבה התגוררו ברציפות, סמוך ליום הקובע, כשוכרים פרטיים ביישוב מפונה; שוכר פרטי בעל מגרש יהיה זכאי לקבלת הלוואה כאמור אף אם השלים את בניית בית המגורים לפני שמימש את זכאותו לקבלת ההלוואה, ובלבד שמימוש ההלוואה נעשה במועד כאמור בסעיף קטן (ד).

(ב)שוכר פרטי שקיבל אישור זכאות עקרוני ורכש עד תום שישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3 זכויות בקרקע ביישוב המנוי בסעיף 4 בתוספת החמישית מתחת ליישוב המקור שלו, לצורך הקמת בית מגורים, זכאי לקבל הלוואה לבניית בית המגורים על אותה קרקע, בסכום המפורט באותו סעיף בתוספת, בהתאם לתקופה שבה התגורר ברציפות, סמוך ליום הקובע, כשוכר פרטי ביישוב מפונה.

(ג)ההלוואה לפי סעיף זה תינתן בתנאים הנהוגים לגבי הלוואה לדיור כהגדרתה בחוק הלוואות לדיור, ואולם הלוואה שניתנה כאמור תהפוך למענק בתום עשר שנים מיום קבלתה, בתנאי שהשוכר הפרטי בנה את ביתו, התגורר בבית שבנה במרבית התקופה האמורה ולא העביר את זכויותיו במקרקעין שנרכשו כאמור לפני תום עשר שנים מיום קבלת ההלוואה.

(ד)הזכות לקבלת הלוואה לפי סעיף זה ניתנת למימוש באחת מהתקופות האלה, לפי העניין:

(1)לגבי שוכר פרטי בעל מגרש – ארבע שנים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3;

(2)לגבי שוכר פרטי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש, שרכש זכויות במגרש מגורים ביישוב יעד – ארבע שנים מתום התקופה הקובעת;

(3)לגבי שוכר פרטי שרכש זכויות בקרקע בהתאם לסעיף קטן (ב) – ארבע שנים ושישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3.

(א)לא תהיה לשוכר פרטי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש זכות על פי סעיפים 47ב עד 47ד, לגבי יישוב יעד שלא נותר בו מגרש מגורים מפותח שניתן להקצותו לאותו שוכר פרטי.

(ב) (1)שוכר פרטי שמתגורר במבנה מגורים זמני והשלים את בניית ביתו על מגרש מגורים שקיבל שיפוי בעדו, כאמור בסעיף 47ג, ולא פינה את מבנה המגורים הזמני ומסר את החזקה בו למדינה בתוך 60 ימים ממועד המעבר לבית שבנה כאמור, ישיב את סכום השיפוי שקיבל בתוספת הצמדה למדד ממועד קבלת השיפוי עד מועד השבתו.

(2)על אף האמור בסעיף 47ד(ג), ההלוואה לפי סעיף 47ד לא תהפוך למענק אם השוכר הפרטי מתגורר במבנה מגורים זמני ולא פינה את מבנה המגורים הזמני ומסר את החזקה בו למדינה בתוך 60 ימים ממועד המעבר לבית שבנה.

(א)על אף האמור בסעיף 13 –

(1)המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף 47ג(א) ו־(ב) על ידי שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד ולהגשת תביעה לפי סעיף 47ד(א) על ידי שוכר פרטי בעל מגרש הוא שישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3;

(2)המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיפים 47ג(א) ו־(ב) ו־47ד(א) על ידי שוכר פרטי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש הוא שישה חודשים מתום התקופה הקובעת;

(3)המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף 47ד(ב) הוא שנה מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3;

(4)המועד האחרון להגשת בקשה לוועדה המיוחדת לקבלת תשלום מיוחד, לרבות אישור זכאות עקרוני, לפי סעיף 137(ב)(2), חלף זכות לפי סעיפים 47א, 47ג ו־47ד, הוא בהתאם למועד להגשת בקשה לקבלת הזכות למי שזכאי לכך לפי אותם סעיפים.

(ב)לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפו התקופות האמורות בסעיף קטן (א) ובתנאים שיקבע; לעניין ערעור, דין החלטת בית המשפט לפי סעיף זה כדין החלטת בית המשפט בערעור כאמור בסעיף 18.

(א)זכאי לפיצוי לפי סימן א׳ בשל בית מגורים, שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 44(א)(2), זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בסכום השווה לסכום מס הרכישה ששילם בשל רכישה של דירת מגורים אחרת בתוך עשר שנים מהיום הקובע, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ד) (בסעיף זה – השיפוי).

(ב)השיפוי יינתן בשל רכישה של דירת מגורים אחרת אחת בלבד.

(ג)היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סימן א׳ בשל אותו בית מגורים ולשיפוי לפי סעיף זה, ייחשבו לענין סעיף זה כזכאי אחד.

(ד)השיפוי לא יעלה על סכום מס הרכישה שהיה משולם אילו שווי הרכישה של דירת המגורים האחרת היה בסכום הפיצוי שקיבל הזכאי בשל בית מגורים אחד לפי סימן א׳, בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום תשלום הפיצוי עד יום הרכישה של דירת המגורים האחרת, או על מס הרכישה שהיה משולם אילו שווי הרכישה של דירת המגורים האחרת היה 2,250,000 שקלים חדשים, לפי הגבוה.

(ה)לענין סעיף זה –

”דירת מגורים אחרת“ – דירת מגורים מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, לרבות קרקע או נחלה שתוקצה כאמור בסעיף 3(ד) בתוספת השניה, שעליה תיבנה דירת מגורים אחת בתוך 11 שנים מיום הפינוי;

”מס רכישה“, ”יום הרכישה“ ו”שווי הרכישה“ – כמשמעותם בחוק מיסוי מקרקעין.

בסימן זה –

”בעל עסק“, ”עסק“ ו”עסק שהיה פעיל ביום הקובע“ – כהגדרתם בסעיף 62;

”בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה“ – יחיד שהתקיימו בו כל אלה:

(1)ביום הקובע היה ישראלי;

(2)ביום הקובע מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(3)הוא בעל עסק, והוא או העסק קיבלו פיצוי לפי הוראות סימן ד׳;

(4)עסקו היה עסק שהיה פעיל ביום הקובע;

”דמי אבטלה“ – כהגדרתם בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי;

”עובד“, למעט לענין סעיף 60 – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי שביום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(1)הוא היה ישראלי;

(2)בעסק שבו עבד, הוא לא היה בעל העסק;

”מעביד בשטח מפונה“ – מעביד שביום הקובע היו בהחזקתו מקרקעין בשטח מפונה ששימשו לפעילותו והתקיים בו אחד מאלה:

(1)עיקר פעילותו היה בשטח מפונה;

(2)היה לו סניף או שלוחה בשטח מפונה;

”עובד בשטח מפונה“ – עובד שביום הקובע התקיים בו אחד מאלה:

(1)מעבידו היה מעביד בשטח מפונה שעיקר פעילותו היה בשטח מפונה כאמור בפסקה (1) בהגדרה ”מעביד בשטח מפונה“;

(2)מעבידו היה מעביד בשטח מפונה שהיה לו סניף או שלוחה בשטח מפונה כאמור בפסקה (2) בהגדרה ”מעביד בשטח מפונה“, ובלבד שעיקר עבודתו של העובד היה בסניף או בשלוחה כאמור;

”מעביד שאינו בשטח מפונה“ – מעביד שביום הקובע התקיים בו אחד מאלה:

(1)הוא לא פעל בשטח מפונה;

(2)הוא פעל בשטח מפונה, אך לא היו בהחזקתו מקרקעין בשטח מפונה ששימשו לפעילותו;

”עובד שמעבידו אינו בשטח מפונה“ – עובד שביום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(1)מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(2)מעבידו היה מעביד שאינו בשטח מפונה;

”עובד לשעבר“ – אחד מאלה:

(1)עובד בשטח מפונה, שאחרי היום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(א)הוא התפטר מעבודתו אצל מעבידו בשטח מפונה עקב הפינוי עד תום התקופה הקובעת, או שמעבידו כאמור פיטר אותו עקב הפינוי; לענין פסקת משנה זו, ”מעבידו בשטח מפונה“ – המעביד בשטח מפונה שהעובד עבד אצלו ביום הקובע;

(ב)הוא אינו מתגורר או חדל להתגורר בתחום האמור בסעיף 3;

(2)עובד שמעבידו אינו בשטח מפונה, שאחרי היום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(א)הוא התפטר או פוטר מעבודתו אצל מעבידו שאינו בשטח מפונה עד תום התקופה הקובעת, וההתפטרות או הפיטורים היו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי מהתחום האמור בסעיף 3 (בהגדרה זו – מקום המגורים הקודם) למקום מגורים מחוץ לתחום האמור (בהגדרה זו – מקום המגורים החדש); לענין פסקת משנה זו, ”מעבידו שאינו בשטח מפונה“ – המעביד שאינו בשטח מפונה שהעובד עבד אצלו ביום הקובע;

(ב) (1)לענין עובד שעיקר עבודתו ביום הקובע לא היה בשטח מפונה – המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות או הפיטורים עולה על 40 קילומטרים, וכן עולה על המרחק שבין מקום מגוריו הקודם לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות או הפיטורים;

(2)לענין עובד שעיקר עבודתו ביום הקובע היה בשטח מפונה – המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום שבו פועל העסק של מעבידו עולה על 40 קילומטרים;

(ג)הוא חדל להתגורר בתחום האמור בסעיף 3;

”עובד לשעבר במשרה חלקית“ – עובד לשעבר, שעבד במשרה חלקית בשלושה רבעים לפחות מן התקופה שבה עבד בתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע;

”מעביד לשעבר“ – מעביד שאחרי היום הקובע פיטר עובד, או שעובד התפטר מעבודתו אצלו, כאמור בהגדרה ”עובד לשעבר“; בהגדרה זו: ”מעביד“ – מעביד בשטח מפונה או מעביד שאינו בשטח מפונה, ו־”עובד“ – עובד בשטח מפונה או עובד שמעבידו אינו בשטח מפונה;

”התקופה הקובעת“ – תקופה כאמור בפסקאות (1) או (2), ואולם במנין תקופת 12 החודשים כאמור באותן פסקאות לא יובאו בחשבון תקופות היעדרות מהעבודה כאמור בפסקאות (2) עד (4) של סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי והיעדרות מחמת שירות מילואים;

(1)לענין עובד שמרכז חייו בשטח מפונה – 12 חודשים שתחילתם ביום שבו חדל העובד להתגורר בתחום האמור בסעיף 3;

(2)לענין עובד שמרכז חייו אינו בשטח מפונה שעבד אצל מעביד בשטח מפונה – 12 חודשים שתחילתם ביום שמעבידו כאמור חדל לפעול בתחום האמור בסעיף 3;

”חוק פיצויי פיטורים“ – חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963;

”קופת גמל לקצבה“ ו”קופת גמל לתגמולים“ – כהגדרתן בתקנות קופות גמל;

”תקנות קופות גמל“ – תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ״ד–1964;

”השכר הממוצע“ – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי;

”שכר מינימום“, לחודש – כהגדרתו בחוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987.

(א)דמי הסתגלות וגמול פרישה לפי סימן זה לא יינתנו לעובד –

(1)שחל עליו הסכם קיבוצי מיום י״ב באב התש״ם (25 ביולי 1980) בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והסתדרות עובדי המדינה, או הסכם קיבוצי מיום כ״ט בכסלו התשנ״ד (13 בדצמבר 1993) בין הצדדים האמורים;

(2)שהוא חבר באגודה שיתופית שסווגה לפי פקודת האגודות השיתופיות כמושב שיתופי – לגבי עבודתו באותה אגודה, למעט אם נקבע אחרת בהסכם העתקה לפי סעיף 85;

(3)שהוא עובד המדינה;

(4)שהוא מועסק במוסד חינוך מתוקצב ועיקר עיסוקו בו הוא בהוראה או בחינוך; לענין זה, ”מוסד חינוך מתוקצב“ – מוסד מתוקצב בידי משרד החינוך התרבות והספורט, שהוא אחד מאלה:

(א)מוסד חינוך מוכר כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש״ט–1949, או מוסד חינוך שניתן אישור להפעלתו כמוסד פטור לפי סעיף 5 לחוק האמור;

(ב)בית ספר שחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ״ט–1969, חל עליו.

(ב) (1)על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר האוצר בהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, לקבוע, כי על עובדים כאמור בפסקאות (3) או (4) של סעיף קטן (א), או סוגי עובדים כאמור, יחולו בהתאמות ובשינויים שיקבע –

(א)הוראות הסכם קיבוצי שענינו הפינוי, כולן או חלקן;

(ב)הוראות סימן זה והוראות לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, כנוסחן בסימן ד׳ של פרק ח׳, כולן או חלקן.

(2)תקנות לפי סעיף קטן זה יותקנו לאחר התייעצות עם ארגון העובדים שעמו נהוג לנהל משא ומתן קיבוצי לגבי העובדים שעליהם יחולו התקנות.

(ג)נקבע בהסכם קיבוצי, לרבות בצו הרחבה, הסדר אחר במקום תשלום לפי סימן זה, יחול ההסדר שנקבע כאמור על מי שההסכם או הצו, לפי הענין, חלים לגביו ולא יחולו לאותו ענין הוראות סימן זה, ובלבד שההסכם אושר בידי שר האוצר.

עובד לשעבר או בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, זכאי לדמי הסתגלות חודשיים בסכום כאמור בסעיף 53 למשך תקופה כאמור בסעיף 52 וכל עוד שהוא אינו עובד או אינו מפעיל את עסקו, לפי הענין, בתחום האמור בסעיף 3 ואינו מתגורר בתחום האמור.

(א)דמי הסתגלות ישולמו לתובע בעד תקופה שתחילתה ב־1 בחודש שבו התקבלה תביעתו לדמי הסתגלות, ומשכה כמפורט להלן, בהתאם למספר חודשי הוותק של הזכאי שהיו לפני היום הקובע:

(1)עד 12 חודשי ותק – חודש זכאות אחד;

(2)13 עד 24 חודשי ותק – שני חודשי זכאות;

(3)25 עד 36 חודשי ותק – שלושה חודשי זכאות;

(4)37 עד 48 חודשי ותק – ארבעה חודשי זכאות;

(5)49 עד 60 חודשי ותק – חמישה חודשי זכאות;

(6)61 חודשי ותק או יותר – שישה חודשי זכאות.

(ב)לענין סעיף זה –

(1)יראו חלק מחודש כחודש שלם;

(2)הוותק יחושב כלהלן:

(א)לגבי עובד לשעבר, בכפוף להוראות פסקת משנה (ב), התקופה שבה עבד עד היום הקובע, הארוכה מבין אלה:

(1)תקופת עבודתו ברציפות אצל מעבידו לשעבר;

(2)תקופת עבודתו ברציפות במקום העבודה שבו עבד ביום הקובע; לענין פסקת משנה זו ופסקת משנה (1), יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה כאמור בסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים;

(3)תקופות עבודתו בשטח מפונה או אצל מעביד בשטח מפונה, בתוך תקופה של עשר השנים שקדמו ליום הקובע, ובלבד שכל תקופת עבודתו אצל מעבידו לשעבר עלתה, ביום הקובע, על שישה חודשים;

(ב)לגבי עובד לשעבר שמעבידו אינו בשטח מפונה ושעיקר עבודתו לא היה בשטח מפונה, התקופה שבה עבד עד היום הקובע, הארוכה מבין האמור בפסקאות (1) או (2) של פסקת משנה (א);

(ג)לגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, התקופה עד היום הקובע, שבה היה בעליו של עסק שעיקר פעילותו היה בשטח מפונה ובעסק התקיים האמור בפסקה (2) להגדרה ”עסק בשטח מפונה“ כאמור בסעיף 62, והכל בתוך תקופה של עשר השנים שקדמו ליום הקובע.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א), זכאי לדמי הסתגלות לפי סעיף 51 שביום הקובע מלאו לו 50 שנים לפחות והוא אינו זכאי לקבל גמול פרישה, זכאי לכפל מספר חודשי הזכאות המפורטים בסעיף קטן (א) בהתאם למספר חודשי הוותק החלים עליו לפי הסעיף הקטן האמור.

(ד) (1)בסעיף זה –

”מועד הקמת העסק“ – המועד שבו מחזור ההכנסות החודשי של עסק בבעלותו שהחל לפעול מחוץ לשטח המפונה, בהתאם לדיווחי העסק החודשיים המוגשים לפי חוק מע״מ, היה גבוה ממחצית מחזור ההכנסות החודשי הממוצע בשנת 2003 של העסק שפעל בשטח המפונה;

”עסק בבעלותו“, לגבי תאגיד – עסק שהזכאי לדמי הסתגלות מחזיק באמצעי שליטה שלו בשיעור של 25 אחוזים לפחות, ולגבי עסק שאינו תאגיד – הזכאי לדמי הסתגלות מחזיק ב־25 אחוזים לפחות מנכסי העסק.

(2)בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, זכאי, נוסף על דמי ההסתגלות שלהם הוא זכאי כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), לדמי הסתגלות חודשיים גם בעד תקופה כמפורט להלן, לפי הקצרה מביניהן:

(א)מספר החודשים שעברו מיום הפינוי ועד תום 12 חודשים לאחר מועד הקמת העסק;

(ב)מספר החודשים שעברו מיום הפינוי ועד תום 12 חודשים לאחר המועד שבו הוקצתה לו או לעסק בבעלותו קרקע חקלאית חלופית;

(ג)שלוש פעמים מספר חודשי הזכאות המפורטים בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), לפי העניין.

(ה)היו בעל עסק הזכאי לדמי הסתגלות לתקופה נוספת כאמור בסעיף קטן (ד) בני זוג שעסק בבעלותו של אחד מהם החל לפעול מחוץ לשטח המפונה או שלבעל העסק או לעסק כאמור הוקצתה קרקע חקלאית, יובא בחשבון לעניין סעיף קטן (ד)(2)(א) או (ב), מועד הקמת העסק של עסק בבעלותו של אחד מבני הזוג כאמור או מועד הקצאת הקרקע החקלאית כאמור, לפי העניין, ובלבד שלא יובא בחשבון לעניין סעיף קטן (ד)(2)(א), מועד הקמת העסק שהחל לפעול מחוץ לשטח המפונה במקום עסק נוסף שפעל בשטח המפונה ובעליו היה אחד מבני הזוג בלבד.

(ו)בעל עסק שהעסק שבבעלותו קיבל פיצוי במסלול הפיננסי הכולל חישוב עלות הפחתת השכר לפי סעיף 11(ב)(2א) לתוספת השלישית, לא יהיה זכאי לתשלום דמי הסתגלות בעד תקופה כאמור בסעיף קטן (ד).

(ז)בעל עסק לא יהיה זכאי לדמי הסתגלות בעד תקופה כאמור בסעיף קטן (ד) כל עוד לא הגיש בקשה לקבלתם שאליה תצורף הודעה של העסק שבבעלותו כי הוא מוותר על חישוב עלות הפחתת השכר לפי סעיף 11(ב)(2א) לתוספת השלישית; הודעה כאמור תהיה בטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(א) (1)לגבי עובד לשעבר, דמי ההסתגלות לחודש יהיו בסכום השווה לשכר העבודה החודשי הממוצע של העובד, בחודשים שבהם עבד בתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע, ובלבד שלא יעלו על סכום השווה לכפל השכר הממוצע (בסעיף זה – הסכום המרבי) ולא יפחתו משכר המינימום לחודש, ולגבי עובד לשעבר במשרה חלקית – לא יעלו על מכפלת חלקיות משרתו בסכום המרבי ולא יפחתו ממכפלת חלקיות משרתו בשכר המינימום לחודש; שיעור חלקיות המשרה יחושב ביחס למשרה מלאה כנהוג במקום העבודה של העובד.

(2)חל לאחר ההתפטרות או הפיטורים של העובד לשעבר ולפני קבלת דמי ההסתגלות, פיצוי כהגדרתו בפסקה זו, יוגדלו דמי ההסתגלות בשיעור הפיצוי מיום תחילת הפיצוי; לענין פסקה זו, ”פיצוי“ ו”שיעור הפיצוי“ – כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

(3)שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות נוספות לענין חישוב שכר העבודה החודשי הממוצע לפי סעיף קטן זה.

(ב)לגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, דמי ההסתגלות לחודש יהיו בסכום עלות השכר שהופחת כאמור בסעיף 11(ב)(2) לתוספת השלישית או שהיה צריך להיות מופחת, אם בעל העסק היה מקבל פיצוי לפי שווי פיננסי, ובלבד שלא יעלו על הסכום המרבי.

(ג) (1)בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, שעבד כשכיר במועד כלשהו במהלך תקופה שתחילתה ביום הפינוי ומשכה בהתאם לאמור בסעיף 52(ד)(2)(ג), לא יהיה זכאי לדמי הסתגלות בעד תקופה נוספת כאמור בסעיף 52(ד) בשל החודשים שבהם קיבל שכר עבודה השווה או עולה על סכום הכולל את סכום דמי ההסתגלות האמור בסעיף קטן (ב) ואת הסכומים שקבעה לו ועדת הזכאות כדמי הסתגלות על פי החלטה של הוועדה המיוחדת.

(2)סכום דמי ההסתגלות בעד תקופה כאמור בסעיף 52(ד) שישולם לבעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, שעבד כשכיר במועד כלשהו במהלך תקופה שתחילתה ביום הפינוי ומשכה בהתאם לאמור בסעיף 52(ד)(2)(ג), בשל החודשים שבהם שכר העבודה שקיבל היה נמוך מסכום הכולל את סכום דמי ההסתגלות האמור בסעיף קטן (ב) ואת הסכומים שקבעה לו ועדת הזכאות כדמי הסתגלות על פי החלטה של הוועדה המיוחדת, יחושב על פי ההפרש שהיה באותם חודשים בין דמי ההסתגלות לשכר העבודה כאמור.

(3)בסעיף קטן זה, ”שכר עבודה“, לעניין בעל עסק הזכאי לדמי הסתגלות שהם בני זוג – השכר החודשי הכולל של שני בני הזוג, בניכוי סכום השווה לממוצע שכר העבודה שקיבל אחד מהם, לפי הגבוה, בתקופה של 12 החודשים שקדמו ליום הקובע, ממעביד שאיננו עסק בשטח המפונה בבעלותו של בעל העסק כאמור.

(א)עובד לשעבר הזכאי לדמי הסתגלות שביום הקובע היה על מעבידו לשעבר לשלם בעדו תשלומים לקופת גמל לקצבה, זכאי לבקש כי המדינה תשלם בעדו לאותו חשבון בקופת הגמל, בעד התקופה שבה הוא מקבל דמי הסתגלות, סכום השווה למכפלה של המשכורת הבסיסית בשיעור שלפיו היה על מעבידו לשלם לקופת הגמל ביום הקובע, וכל עוד מתקיימים כל אלה:

(1)הזכאי לא משך סכומים העומדים לזכותו בחשבונו בקופת הגמל לאחר יום תחילתו של חוק זה;

(2)הזכאי משלם לחשבונו בקופת הגמל סכום השווה למכפלה של המשכורת הבסיסית בשיעור שלפיו היה עליו לשלם לקופת הגמל ביום הקובע; המינהלה תנכה את הסכום האמור מדמי ההסתגלות מדי חודש ותעבירו לחשבונו של הזכאי בקופת הגמל.

(ב)היתה קופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א) קרן ותיקה כהגדרתה בפרק ז1 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ״א–1981 (בסימן זה – קרן פנסיה ותיקה) והוראות הפרק האמור חלות עליה, יוגדלו התשלומים כאמור בסעיף זה לפי הוראות סעיף 78יא לחוק האמור.

(ג)לענין ההוראות לפי סעיפים 3(ה3), 45א ו־47 לפקודת מס הכנסה, תיחשב המשכורת הבסיסית כמשכורת או כהכנסת עבודה, לפי הענין, ותשלומי המדינה לפי סעיף זה ייחשבו כתשלומי מעביד.

(ד)בסעיף זה, ”משכורת בסיסית“ – ממוצע של משכורתו החודשית של הזכאי, כמשמעותה בתקנות קופות הגמל, בחודשים שבהם עבד בתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע.

עובד לשעבר הזכאי לדמי הסתגלות, זכאי לגמול פרישה חודשי בסכום כאמור בסעיף 57 למשך תקופה כאמור בסעיף 56, כל עוד אינו מתגורר בתחום האמור בסעיף 3 או במדינת חוץ, אם מתקיימים בו כל אלה:

(1)הוא עובד בשטח מפונה, וביום הקובע מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(2)ביום הקובע מלאו לו 55 שנים לפחות;

(3)בתקופת ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(4)בתקופת ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע הוא עבד 36 חודשים לפחות בשטח מפונה או אצל מעביד שבתקופה האמורה היה מעביד בשטח מפונה; לענין זה ייחשבו תקופות היעדרות מהעבודה כאמור בפסקאות (2) עד (4) של סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי והיעדרות מחמת שירות מילואים, כתקופה שבה הוא עבד.

גמול פרישה ישולם לתובע בעד תקופה שתחילתה ב־1 בחודש שבו התקבלה תביעתו לגמול פרישה וסיומה במועד שבו הגיע לגיל פרישת חובה כהגדרתו בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004.

(א)גמול הפרישה החודשי יהיה בסכום השווה ל־60 אחוזים מדמי ההסתגלות שהזכאי קיבל, ובלבד שהגמול לא יעלה על סכום השווה ל־70 אחוזים מהשכר הממוצע (בסעיף זה – הסכום המרבי), ולא יפחת משכר מינימום לחודש, ולגבי זכאי שהיה עובד לשעבר במשרה חלקית – לא יעלה על מכפלת חלקיות משרתו בסכום המרבי ולא יפחת ממכפלת חלקיות משרתו בשכר המינימום לחודש או מסכום קצבת ההתאמה, לפי הגבוה; שיעור חלקיות המשרה יחושב ביחס למשרה מלאה כנהוג במקום העבודה של העובד; לעניין זה, ”סכום קצבת ההתאמה“ – הסכום שהיה מקבל לפי סעיף 58ג, אילו היה זכאי לקצבה לפי סעיף 58א.

(ב)מסכום הגמול של זכאית לגמול פרישה שהגיעה לגיל הפרישה כהגדרתו בסעיף 3 לחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004 (בסעיף קטן זה – גיל הפרישה), ינוכו:

(1)סכום קצבת הזקנה שהיא זכאית לו; לענין זה, ”סכום קצבת הזקנה“ – סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א)–(ב) ו־248 לחוק הביטוח הלאומי;

(2)סכום קצבה הניתנת מחמת פרישה מעבודה בשל גיל המשתלמת מקרן פנסיה ותיקה, למעט קצבה כאמור מסוג ובסכום שיקבע שר האוצר;

(3)סכומים שיקבע שר האוצר בהסכמת שר המשפטים.

(ג)שר האוצר רשאי לקבוע כללים בדבר דרך תשלום גמול הפרישה ועדכונו.

(א)זכאי לגמול פרישה, זכאי לבקש כי המדינה תשלם בעדו לקופת גמל לתגמולים, שתיקבע כאמור בסעיף קטן (ב), סכום השווה לחמישה אחוזים מסכום הגמול, בעד התקופה שבה הוא מקבל את הגמול וכל עוד הזכאי משלם לקופת הגמל סכום השווה לחמישה אחוזים מסכום הגמול; המינהלה תנכה את הסכום האמור מן הגמול מדי חודש ותעבירו לחשבונו של הזכאי בקופת הגמל.

(ב) (1)הזכאי לגמול יבחר את קופת הגמל לתגמולים על פי שיקול דעתו הבלעדי, בהודעה שימסור למינהלה.

(2)זכאי לגמול שלא בחר בקופת גמל לתגמולים עד מועד תחילת תשלום הגמול, יהיה התשלום לקופת גמל שתבחר המינהלה בהתייעצות עם שר האוצר.

(ג)המינהלה תמסור למי שתובע גמול פרישה הודעה בענין זכויותיו אם תביעתו תתקבל, הכוללת את אלה:

(1)זכותו לבחור בקופת גמל לתגמולים לפי שיקול דעתו;

(2)פרטים על האפשרויות השונות העומדות לפניו, ובכלל זה פרטים על קופת הגמל שנבחרה כאמור בסעיף קטן (ב)(2);

(3)ההוראה שתחול עליו כאמור בסעיף קטן (ב)(2) אם לא יבחר בקופת גמל כאמור.

(ד)לענין ההוראות לפי סעיפים 3(ה1), 9(17) ו־(18) ו־47 לפקודת מס הכנסה, ייחשב גמול הפרישה כמשכורת, ותשלומי המדינה לפי סעיף זה ייחשבו כתשלומי מעביד.

עובד לשעבר או בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה אשר היה זכאי לדמי הסתגלות, זכאי לקצבת התאמה בסכום כאמור בסעיף 58ג למשך תקופה כאמור בסעיף 58ב, כל עוד אינו מתגורר במדינת חוץ, אם מתקיימים בו כל אלה:

(1)ביום הקובע ובתקופה של ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע, מרכז חייו היה בשטח המפונה;

(2)ביום הקובע מלאו לו 50 שנים לפחות;

(3)הוא אינו זכאי לגמול פרישה ולא נקבע לו בוועדה המיוחדת תשלום מיוחד חלף גמול פרישה;

(4)לגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה – במשך 36 חודשים לפחות במהלך תקופה של ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע היה בעליו של עסק בשטח מפונה;

(5)לגבי עובד לשעבר – בתקופה של ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע עבד 36 חודשים לפחות; לעניין זה ייחשבו תקופות היעדרות מהעבודה כאמור בפסקאות (2) עד (4) של סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי והיעדרות מחמת שירות מילואים, כתקופה שבה עבד;

(6)ממוצע ההכנסה החודשית המופחתת, כהגדרתו בסעיף 58ג(א), לא עלה על 7,621 שקלים חדשים.

(א)בסעיף זה –

”מועד סיום ההסתגלות“ – היום שבו מסתיימת התקופה שתחילתה במועד האמור בפסקה (1) וסופה בתום פרק הזמן המצטבר האמור בפסקה (2) –

(1)לגבי עובד לשעבר – המועד שבו התפטר או פוטר בהתאם לאמור בהגדרה ”עובד לשעבר“ בסעיף 49, ולגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה – יום הפינוי;

(2)פרק זמן שאורכו כאורך התקופה שבה קיבל זכאי לקצבת התאמה, על פי החלטת ועדת הזכאות או הוועדה המיוחדת, דמי הסתגלות או תשלום מיוחד חלף דמי הסתגלות, בצירוף פרק זמן שאורכו כאורך התקופה שבה קיבל זכאי לקצבת התאמה, דמי אבטלה.

(ב)קצבת התאמה תשולם לתובע בעד תקופה שתחילתה במועד סיום ההסתגלות או עם הגיעו לגיל 55, לפי המאוחר, וסיומה במועד שבו הגיע לגיל פרישת חובה כהגדרתו בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004.