הארמון המערבי

הארמון עומד לאורך מרכז חומת הסוגרים המערבית, ליד השער הראשי שפנה ליהודה ולירושלים, וזו הסיבה המעשית למיקומו: זה הצד שבו הגיעו סחורות ואנשים. הערך באנציקלופדיה יודאיקה מתאר אותו כיחידה עצמאית בת ארבעה אגפים: אגף רשמי ששטיבל מכנה 'הגרעין', אגף מחסנים, אגף שירות ואגף מנהלה. הטקסט ב-Jewish Virtual Library מונה את אותם ארבעה: דירה מלכותית מפוארת, חלק של שירות ובתי מלאכה, מחסנים ויחידת מנהלה.

האגף הרשמי נבנה סביב חצר מרכזית גדולה. ממנה נפתח אולם קבלה גדול, שהוביל לחדר שידין פירש כחדר הכס. התיאור של רשות הטבע והגנים לרמה מוסיף את הפרטים שהמבקר פוגש קודם: בחדר הכניסה נבנו ספסלים, והקירות עוטרו בטיח סטוקו. בצד הדרומי של החצר, לפי הטקסט של משרד החוץ, היה חדר גדול עם שני עמודים יוניים שנשאו את הגג מעל פתח רחב אל החצר, וקירות בלוחות מעוצבים של סטוקו לבן.

האגף לא היה רק טקסי. שטיבל מתעד לצדו חדרי שירות, וחדרי רחצה עם אמבטיות, בריכת מים קרים מדורגת ומתקנים אחרים, כולם מרוצפים בפסיפס. רשות הטבע והגנים מציינת גרם מדרגות שעולה לקומה שנייה, וממנה רואים את בית המרחץ ואת רצפת הפסיפס שלו.

• האגף הרשמי, או 'הגרעין': חצר, אולם קבלה, חדר הכס
• אגף המחסנים
• אגף השירות ובתי המלאכה
• אגף המנהלה
• חדרי רחצה עם אמבטיות ובריכה קרה מדורגת, כולם מרוצפים בפסיפס

הורדוס מלך ביהודה מ-37 עד 4 לפנה"ס, והעלון של רשות הטבע והגנים עצמה, שכתב גיא שטיבל ואהוד נצר היה היועץ התוכני שלו, מתאר את מצדה גם כמקלט מפני אויביו וגם כארמון חורף. נצר הראה שהבנייה על ההר התנהלה בשלושה שלבים כרונולוגיים, והארמון המערבי מופיע בשניים מהם.

בשלב הראשון בנה הורדוס שלושה ארמונות קטנים, את הגרעין של הארמון המערבי, מבנה במדרגה העליונה של הארמון הצפוני, מגורי חיילים ושלושה קולומבריה, כולם סביב חצר מרכזית. בשלב השני באו מכלול הארמון הצפוני עם המחסנים הציבוריים ובית המרחץ הגדול, מערכת המים, וההרחבה של הארמון המערבי. השלב השלישי היה חומת הסוגרים שסגרה את היקף הרמה. כך שהארמון המערבי היה בין הדברים הראשונים שנבנו כאן ואחד הבודדים שהורדוס חזר אליהם.

גם האבן מספרת סיפור דומה של שלבים ויבוא. הקירות נבנו מדולומיט מקומי, שנחצב בראש ההר ומתוך בורות המים הענקיים. החלקים האדריכליים המשוכללים יותר, תופי העמודים, הכותרות וחלקי הארכיטרב, עוצבו מאבן רכה יותר שהובאה ממקום אחר. על כל תופי העמודים נראים סימני סתתים באותיות עבריות, ומהם ידוע מאין הגיעו הסתתים.

השאלה אם משהו כאן קדום להורדוס לא הוכרעה. יוסף בן מתתיהו מייחס את המבצר הראשון על הצוק ל'יונתן הכהן הגדול', ומטבעות חשמונאיים נמצאו בחפירות, אבל העלון של רשות הטבע והגנים קובע בפשטות שאין במצדה שרידים אדריכליים שאפשר לתארך בוודאות לתקופה החשמונאית.

הפרט המפורסם קטן, וקל לעבור עליו. ברצפה של חדר בקומת הקרקע, ליד אולם הקבלה, יש ארבע גומות בטיח. ידין פירש אותן כשקעים לרגלי כס עם חופה, וזה כל הבסיס לכינוי חדר הכס. רשות הטבע והגנים מביאה את הפרשנות עם ההסתייגות שלה, ומתארת את החדר כ'כנראה' חדר הכס, והטקסט של משרד החוץ אומר רק שהחדר 'אולי היה' חדר הכס של הורדוס ומושב השלטון כשהוא שהה במקום. איש לא מצא כס.

הפסיפסים הם הסיבה השנייה לעצור. שטיבל מתאר באולם רצפה צבעונית עשירה עם עיגולים ועיטורי שוליים בדגמים צמחיים וגאומטריים. התיאור של משרד החוץ מתאר את רצפת החדר הגדול ביותר כדגמים צמחיים וגאומטריים בתוך כמה רצועות מרובעות זו בתוך זו, וממקם עוד כמה רצפות פסיפס צבעוניות בחדרים שבצד המזרחי. בשני התיאורים יחד יש עיגולים, צמחים וגאומטריה, ואין אף דמות של אדם או של בעל חיים.

לממצא אחד כאן אין מקבילה בשום מקום אחר בהר: שרטוט בפחם של הפסיפס, סקיצת עבודה של הדגם, נמצא על קיר מטויח סמוך. זה הדבר הקרוב ביותר לתוכנית בנאי שמצדה הניבה, והוא שייך לחדר הזה.

• ארבע גומות ברצפה המטויחת, שידין פירש כרגלי כס
• פסיפס צבעוני של עיגולים עם שוליים בדגמים צמחיים וגאומטריים
• רצועות מרובעות זו בתוך זו שממסגרות את רצפת החדר הגדול ביותר
• עוד רצפות פסיפס צבעוניות בחדרים שבצד המזרחי
• סקיצה בפחם של דגם הפסיפס על קיר מטויח סמוך

מאחורי השלטים יש מחלוקת אמיתית. ידין ייחס לארמון המערבי תפקידים טקסיים. נצר, שחפר במצדה ב-1989 ושוב מ-1995 ושייעץ לעלון של רשות הטבע והגנים עצמה, דחה את זה ויחס את תפקיד הטקסים לארמון הצפוני. הערך באנציקלופדיה יודאיקה מתעד את המחלוקת בלי להכריע, והטקסט של משרד החוץ שומר בשקט על שתי הקריאות, כשהוא קורא לבניין מרכז המנהלה של המבצר וארמון הטקסים של המלך באותו משפט.

העדויות העתיקות לא עוזרות כמו שהיו צריכות. יוסף בן מתתיהו נותן תיאור אחד של ארמון הורדוס על הצוק, והוא מצביע לשני כיוונים בבת אחת: 'הוא בנה בה ארמון, במעלה המערבי. הוא היה בפנים, מתחת לחומות המצודה, אך נוטה לצידה הצפוני.' הערך באנציקלופדיה יודאיקה קורא את הקטע הזה כתיאור הארמון הצפוני, על סמך שלוש המדרגות שיוסף בן מתתיהו מתאר בהמשך. אבל המשפט עדיין מתחיל במעלה המערבי, ושם עומד הבניין הזה.

מה שלא שנוי במחלוקת הוא היקף מה שהארמון המערבי עשה. בין שהורדוס קיבל כאן מישהו באופן רשמי ובין שלא, המחסנים, בתי המלאכה ואגף המנהלה היו המנגנון שהחזיק ארמון-מבצר פועל במדבר בלי מעיין.

כשהסיקריים כבשו את מצדה ב-66 לספירה, הם לא עברו לגור בארמונות של הורדוס. לפי שטיבל, המורדים גרו בחדרי חומת הסוגרים ובצריפים שנבנו צמוד אליה, והשתמשו בארמונות ההורדוסיים כמפקדות וכמבני ציבור, תוך פירוק האדריכלות המעוטרת שלהם לחומרי בנייה ולריהוט. לארמון המערבי ניתן מקום בולט בסידור הזה.

המחסן הגדול ביותר במצדה נמצא בבניין הזה. כשנחפר, נמצאו בו שורות של כלים עדיין במקומם, וכל שורה מסומנת בחרס שמכריז אם היא טהורה או טמאה. ליד המחסן עמדה המאפייה המרכזית של הקהילה: תנור עם כיפה בקוטר שלושה מטרים, עם עמוד טחינה מכל צד של הפתח, שיכול היה להוציא מאות כיכרות. נראה שהחלוקה רוכזה בחצר שלצדו, שבה נמצאו קבלות לחם רבות: חרסים שמתעדים שביום מסוים יצא מספר מסוים של כיכרות לאדם בשם מסוים שעמד בראש משפחה מורחבת או קבוצה. כל השמות עליהם הם של גברים.

בתוך הארמון פעלו גם שתי נפחיות, שחישלו ראשי חצים תלת-אגפיים מברזל. הפרט הזה חשוב למה שקרה אחר כך. ג'ודי מגנס, שחפרה במצדה, מציינת שהרוב המכריע של ראשי החצים שנמצאו באתר מגיע משני מקומות, המדרגה התחתונה של הארמון הצפוני ובית המלאכה בארמון המערבי, ושניהם נאטמו תחת מפולות של שריפות. בכל מקום אחר נראה שהרומאים ניקו את ההר מכל ברזל שמיש אחרי המצור. בארמון המערבי ראשי החצים נשארו כי הוא נשרף עליהם.

• המחסן הגדול ביותר במצדה, ושורות הכלים בו מסומנות טהור או טמא
• תנור עם כיפה בקוטר שלושה מטרים, עם שני עמודי טחינה
• קבלות לחם עם שם ראש כל משפחה או קבוצה
• שתי נפחיות שחישלו ראשי חצים תלת-אגפיים מברזל
• מפולת שרופה, ובגללה ראשי החצים שרדו את הניקוי הרומי

כמעט כל מה שנראה כאן נחשף בבת אחת. משלחת האוניברסיטה העברית בראשות ידין חפרה את ראש ההר בין 1963 ל-1965, בעזרת אלפי מתנדבים מכל העולם, ובריטניקה מתעדת שהארמונות, המחסנים, הביצורים ועבודות המצור הרומיות נחשפו ונוקו כולם. העלון של רשות הטבע והגנים מוסיף את החלק שמעצב את מה שהמבקר רואה: במהלך החפירות האלה שומרו ושוחזרו מבנים רבים, האתר הוכן למבקרים, והגן הלאומי נפתח ב-1966. מאז רשות הטבע והגנים עורכת באתר עבודות שימור ושחזור.

רשות הטבע והגנים לא מפרסמת בעמודי האתר שלה פירוט, קיר אחר קיר, של העבודה הזאת, כך שמבקר שרוצה לדעת אילו נדבכים הורדוסיים ואילו הם חיזוק משנות ה-60 לא ימצא את התשובה כתובה ליד הבניין. התייחסו לגובה הקירות שעומדים כמשוחזר אלא אם שלט אומר אחרת, ולרצפות כשרידים האמיתיים: רצפות הפסיפס, המשטחים המטויחים וארבע הגומות הם מה שנמצא, לא מה שנבנה מחדש.

טיח צבוע הוא המקרה העדין. ציורי קיר שידין חשף במקומות אחרים על הפסגה נחשפו למזג האוויר, היה צריך להסיר אותם מהאתר כדי לשמר אותם, והם בילו כמעט עשרים שנה במחסן; הסט מבית המפקד הוחזר למצדה ב-2014 אחרי שיקום בהובלת מאוריציו טליאפייטרה מאוניברסיטת ורונה. את לוחות הסטוקו והמשטחים הצבועים שמתוארים בתיאורים הישנים של הארמון המערבי כדאי לקרוא עם זה בראש.

גם החפירה כאן לא נגמרה. נצר חזר לעונה קצרה ב-1989, ועבודת האוניברסיטה העברית התחדשה ב-1995 כחלק מפרויקט פיתוח במימון משרד התיירות, עם עונות בניהול נצר וגיא שטיבל על הרמה ועונה בניהול גדעון פורסטר במחנה הרומי F ובסוללת המצור.