עוביידה אבו דהים נ' מדינת ישראל

פסק-דין

בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' פרקש) החליט לאשר צו מעצר מנהלי שניתן על-ידי שר הבטחון מכוח סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979, משום שיש יסוד סביר להניח שטעמי בטחון המדינה ובטחון הציבור מחייבים את מעצרו המנהלי של המערער, וזאת למשך 6 חודשים (מיום 22.1.2017 עד ליום 21.7.2017).

בית המשפט המחוזי שוכנע כי צבר הנתונים בעניינו של המערער מצביע על מסוכנותו הממשית, נוכח הקצנתו ואפיונו, ומצא כי קיימת ודאות קרובה לכך שאם יתאפשר למערער להלך חופשי, יפגע בבטחון הציבור או בבטחון המדינה.

ב"כ המערער טען בשקדנות על כך שמן הראוי לחשוף ולוּ מקצת החומר שעל סמכוֹ הוּצא הצו, ועוד טען שלא נעשה מאמץ רציני למצות את האפיק הפלילי. לדבריו, מן הראוי להבחין בין תמיכה בארגון המדינה האיסלאמית ואהדה כלפי "דאעש", לבין פעילות טרוריסטית. המערער מכחיש תמיכה רעיונית ולבטח אינו נוקט, לדבריו, בפעילות מעשית. עוד כהנה וכהנה טען ב"כ המערער, וב"כ המשיבה השיבוֹ כמפורט בפרוטוקול הדיון מהבוקר.

עיינתי בחומר סודי שהוגש לעיוני במעמד צד אחד. ב"כ המשיבה ונציגי השב"כ סקרו את עיקריו והשיבו לשאלותי. מטבע הדברים אין ניתן לפרט. אציין עם זאת, כי המעצר המנהלי דנן אינו מבטא שולי בטחון רחבים, אלא הכרח הנובע מן הסכנה המוחשית הנשקפת מן המערער. מן החומר עולה שהמערער תומך במדינה האיסלאמית, מביע תמיכה בביצוע פיגועי טרור, ונשקפת ממנו מסוכנות כאמור. מניעתה בעת הזאת מחייבת מעצר. אין ניתן להסתפק ב'מעצר בית' מפוקח כפי שהוצע. המערער אינו 'סתם' תומך דאעש 'מן השורה'. מידע שנמסר, חומר שהוצג, וטיעון שנשמע, הביאוני למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת.

אציין עם זאת, כי התפתחות מסויימת שארעה לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי, יכול שתביא לחזרה אל החקירה הפלילית, שלא אִפשרה עד כה הגשת כתב אישום וניהול משפט פלילי. גורמי המשיבה ישקדו על כך. דיווח ימסר לבית המשפט המחוזי בדיון המחודש בצו המעצר שנקבע ליום 6.4.2017.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, י"א באדר התשע"ז (9.3.2017).