מועצה מקומית קרית יערים ואח' נ' מאיר בנימין

פסק-דין

במוקד המחלוקת בין הצדדים שתי הודעות שומה מתוקנות שהמועצה המקומית קרית יערים (להלן: המועצה) שלחה למר מאיר בנימין (להלן: המערער).

בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) הכריע בפסק דינו המפורט והמנומק היטב בסוגיות הנדרשות לעניין.

בסוגית החיוב בארנונה למפרע בגין תוספת השטחים בבית המגורים ובמרתף נקבע המועד ממנו יחויב המערער והתקופה בגינה יחויב בהפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961; כמו גם התקופה שבגינה יחויב בהפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

בסוגיית סיווג המרתף לצורכי חיוב בארנונה – נקבע סיווג לפי פרק זמן שקדם ליום 16.2.2014 כמו גם לגבי פרק הזמן מיום 16.2.2014 עד ליום 16.2.2015. עוד נקבע, כי חיוב בפרק הזמן שלאחר מכן הוא בבחינת הרחבת חזית שאין לה מקום בעתירה. בסוגיות תחולת מבצע תשלום החובות, נדחתה העתירה.

לפנינו ערעורים שהגישו המועצה והמערער.

המועצה חולקת על הפרשנות שניתנה להחלטת ועדת הערר בעניין מועדי החיוב בגין תוספות הבנייה; על ההכרעות בסוגיית סוג המרתף שהן מבחינתה הרחבת חזית; ועל ההכרעה בנושא אופן החיוב בהפרשי ריבית והצמדה.

המערער מצדו מיקד את ערעורו בסוגיית תחולת מבצע תשלום החובות.

שקלנו את טיעוניהם המפורטים של הצדדים בכתב ובעל פה. לא מצאנו כי יש מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין קמא, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות ובאלו אין לגלות טעות שבחוק.

אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בהינתן הדחייה ההדדית של הערעורים, אין אנו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התשפ"א (8.12.2020).