מתפרות ליאור בע"מ נ' המשרד לביטחון פנים משטרת ישראל ואח'

פסק-דין

א. ערעור זה עיקרו טענה כנגד תוצאת מכרז משטרתי לאספקת אפודים, שהעניק את הזכיה למשיבה 2 חרף – כנטען – פגמים בהצעתה. בית המשפט לעניינים מינהליים אישר את הכרעתה של ועדת המכרזים. פגם נטען אחד היה קשור בערבות הבנקאית, אך אין הוא עתה על הפרק, כיון שענה על התנאים לאי פסילת הערבות בשל פגם, אשר נקבעו בעע"מ 5834/09 אדמונית החורש נ' המוסד לביטוח לאומי (2010). ואולם, הערעור התמקד במיוחד בנושא פרשנותו של סעיף 14 למכרז, שלגביו צירפה המערערת את החומר הדרוש כולו, לרבות בדיקות שנתבקשו, ואילו המשיבה 2 צירפה דוחות מעבדה (וכמותה גם משיבה 3 שנימקה את צעדה בעלות) בנימוק שסברה כי המשטרה היא שתערוך את הבדיקות, וזאת בשל אי הבנת המונח "מדגם". ועדת המכרזים של המשיבה 1 – המשטרה – השתכנעה כי משיבה 2 אכן יכלה לשגות בהבנת תנאי המכרז, כפי שטענה, ומכל מקום צירפה רובדי מיגון בעלויות ניכרות, וכי היתה כנראה אי הבנה באשר לסעיף הנזכר. בית המשפט לעניינים מינהליים אישר, כאמור, את ההכרעה, המשיבות 1 ו-2 אוחזות בפסק הדין (משיבה 3 לא הגישה סיכומים).

ב. לאחר שמיעת הצדדים ועיון איננו נעתרים לערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. אנו שותפים לעיקרי הנמקותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, כי למקרא הסעיף תיתכן אי בהירות, ועל כן לא מצאנו בהחלטת ועדת המכרזים חוסר סבירות המצדיק התערבות. נוכח האמור איננו רואים להיזקק לטענת השיהוי שהועלתה.

ג. כתום הדיון הצענו למערערת לחזור בה אך היא מיאנה לצערנו. כאמור, איננו נעתרים לערעור ואיננו רואים מנוס מהשתת הוצאות על המערערת בסך 10,000 ₪ לכל אחת מן המשיבות 1 ו-2.

ניתן היום, כ"ט בתמוז התשע"ו (4.8.2016).