גיורא בר דרור נ' עיריית אילת

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.לא ראינו מנוס, לצערנו, על אף גלגוליה של פרשה זו אלא להחזיר את התיק למנהל הארנונה כדי שייקבעו העובדות הנדרשות להכרעה בשאלה האם היה מקום לחיוב רטרואקטיבי של המערער בתשלום הארנונה בחנות נשוא הערעור לגבי השנים 1995-2001, ותינתן על ידו החלטה.

2.בפתח הדברים נציין כי מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט אזולאי) ולפיה מכתבו של עו"ד נווה מיום 30.4.2002 לא הווה השגה כדין.

3.אנו ערים להתמשכות ההליך השיפוטי אך למרבה הצער גם לאחר שהתיק הוחזר בהסכמה לבית המשפט לעניינים מינהליים וניתן פסק הדין השני שעליו הערעור שבפנינו, לא נקבעה תשתית עובדתית הולמת המאפשרת הכרעה בשאלת החיוב בארנונה. ניסינו, במהלך הדיון הלא קצר שקיימנו בערעור, להגיע למסקנות עובדתיות, אך הסתבר כי הצדדים חלוקים ביניהם בעניינים שבעובדה. נזכיר כי השאלה מי הוא "המחזיק" בנכס לצורך תשלום ארנונה היא שאלה משולבת של חוק ועובדה. אין המדובר רק בהחזקה פיזית בנכס אלא גם בהכרעה מי היה בעל מירב הזיקות לנכס בזמן מסויים.

4.המערער יוכל להגיש השגה בתוך 30 יום. לאחר החלטת מנהל הארנונה שמורות לשני הצדדים זכויותיהם לנקוט בכל הליכי ההשגה והערעור הקבועים בדין.

5.לא יהיה צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אב, תש"ע (20.7.2010).