וורה זולניאן נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק-דין

המערערים הם אלמנתו ועזבונו של המנוח פאלקו זוליניאן ז"ל שמצא את מותו בתאונת-דרכים, שאירעה ביום 31.7.2000 עת נהג ברכבו. את נזקיו תבעו המערערים מן המשיבה 1, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות-דרכים בשל שלא נמצא כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב בו נהג המנוח.

בית-המשפט המחוזי שם את נזקיו של המנוח כשהוא יוצא מתוך הנחה, כי רבו הסיכויים שאלמלא מותו של המנוח הייתה אלמנתו מתגרשת ממנו. הוא העריך כי סיכויי הגירושין הגיעו לשיעור של 40% ועל-פי הנחה זו קבע את סכום הפיצויים. הנחה זו מעוגנת כראוי בראיות שבאו לפניו, ולא מצאנו עילה להתערב בה. כך גם בכל הקשור לקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא באשר לשיעור התמיכה החדשית, שהמערערים היו נהנים ממנו, אלמלא מותו של המנוח ואלמלא נתגרשו בני-הזוג. גם בכל הנוגע ליתר ראשי הנזק אין עילה להתערב ואין לקבל את הטענות שבערעור ואת הטענות שבערעור שכנגד.

המערערים מלינים על-כך שבית-המשפט ראה לנכות מסכום הפיצויים את הסכומים המשתלמים למערער 1 מטעמה של קרן מבטחים. המדובר, כך הם טוענים, בקצבה שמקורה בחוזה ביטוח. מטעם זה, וכן מטעמים אחרים, ובין השאר בשל ההנחה שהמשיבה 1 אינה חייבת בשיבוב "מבטחים" לא היה מקום לנכות את הקצבה.

בית-המשפט המחוזי לא קיבל את הטענות האלה על-פי התשתית הראייתית שהייתה בפניו ותוך שהוא מסתמך על פסיקה קודמת. ואכן, כך נראה לנו, כי במקרה זה, הן מבחינת התשתית הראייתית והן בהתחשב בצדדים שעמדו בפני בית-משפט קמא לא יכול היה בית-המשפט להגיע למסקנה אחרת, וגם אנו כאן היום במסגרת הערעור לא נוכל להשלים את החסר.

התוצאה מכל אלה היא, שהערעור וכך גם הערעור שכנגד נדחים.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באדר א התשס"ה (8.3.05).