זילברשטיין ישראל נ' אמיאלה שפירא ואח'

פסק-דין

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת הדסה בן-עתו), שניתן ביום 23.3.86 בת.א. 3229/81.

ערעור זה מן הראוי שלא היה מוגש.

כתב הערעור קובל במזכירות בית המשפט העליון ביום 23.2.97, בהסתמך על הצהרת המערער, אשר צורפה להודעת הערעור, לפיה נודע לו לראשונה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי רק ביום 23.2.97, עם קבלת הודעה מאת לשכת ההוצאה לפועל. דא עקא, כי על פי רישומים המצויים בתיק ע"א 292/86, שהוא ערעור קודם שהוגש על פסק הדין נשוא ערעור זה, הומצא כתב הערעור בע"א 292/86 למערער (המשיב מס' 2 שם) ביום 30.5.86. על פי תקנה 419(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (אשר קדמה לה תקנה 389(א)), לכתב הערעור יש לצרף העתק של החלטת הערכאה הקודמת. בתשובה שהגיש המערער לסיכומי המשיבה לא מצאנו התייחסות לטענתה, כי יש לראות את המועד בו הומצא לו פסק הדין במועד בו הומצאה לו הודעת הערעור. לא זו אף זו, המערער אף התייצב לדיון בע"א 292/86 שהתקיים ביום 6.3.88, דיון בו נדחה ערעור על פסק הדין. מהאמור לעיל עולה, כי אין יסוד לטענת המערער לפיה פסק דינו של בית משפט קמא נודע לו לראשונה אך ביום 23.2.97. לפיכך, דין הערעור להידחות על הסף מהטעם שלא הוגש במועד.

הערעור נדחה. המערער ישא בתשלום שכר טרחת עו"ד המשיבה מס' 1 בסכום של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ד' באייר התש"ס (9.5.2000).