יחזקאל גייר נ' בי.ג'י. אסיסטנס לימיטד ואח'

פסק-דין

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת א' קובו, סגנית-נשיא), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בע"א 2220/02 , בהחלטה מיום 25.2.2009.

1.המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, לפיו חויב בתשלום כספים למשיבים. כנגד המשיבים 3-4 הוגש כתב אישום בעבירות הנוגעות לערעור זה והם הורשעו בדין. ערעורם לבית משפט זה נדחה. המשיבים 3-4 ביקשו לעכב את ההליכים בערעור עד סיום הדיון בערעור הפלילי שהגישו. בית המשפט קבע כי הערעור יידון בפני הרכב אחר וכי בינתיים יעוכבו ההליכים, כפי בקשת המשיבים. ואולם, הדיון בפני ההרכב האחר בוטל והדיון נקבע לשמיעה בפני דן יחיד, השופטת א' קובו. בקשת המערער לפסול את השופטת נדחתה ומכאן ערעורו.

2.המערער שב וטוען בערעורו כי השופטת א' קובו דנה מספר רב של פעמים בערעורים שהגישו המשיבים 3-4, ורוב הערעורים נתקבלו תוך קבלת עמדת משיבים אלו באופן גורף. לעומתם, ערעורים שהגישו שנדונו על ידי הרכבים אחרים, נדחו. לפיכך, נוצר לדעתו רושם מובהק כי יש לשופטת דעה ברורה ונחרצת בסוגיות שהועלו וכי היא מקבלת את עמדת המשיבים באופן גורף, גם לאחר דחיית ערעורם הפלילי. לדידו, נוצר חשש אובייקטיבי כי בית המשפט גיבש דעה בסוגיה העומדת במרכז ההתדיינות בערעור מאחר ומדובר בפסקי דין סופיים שנתן בית המשפט בתובענות בהן היו המשיבים צד וכי השאלות העולות בערעורו זהות לשאלות שעלו בתיקים האחרים. המערער מוסיף כי החלטת השופטת שלא לפסול עצמה לקונית ביותר.

3.לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כדי לגבש עילת פסלות יש לבחון האם התקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3)573 (1994)). למעשה, כל שטוען המערער כי עקב הכרעות בית המשפט בתיקים דומים בהם לקחו המשיבים 3-4 חלק, דינו להיפסל, ואין הוא משיג על החלטה ספציפית של בית המשפט בעניינו ממנה עולה כי דעתו של בית המשפט ננעלה או על התנהגות אחרת של בית המשפט ממנה יש להסיק זאת, כאשר בפועל לא התקיים כל דיון ענייני בערעורו. כלל הוא כי שפיטה חוזרת בשאלה דומה המתעוררת בהליכים נפרדים אינה מקימה לכשעצמה עילת פסילה (י' מרזל, דיני פסלות שופט 273 (2006). זאת ועוד, אין זה סביר לקבוע כי שופט צריך לפסול עצמו רק בשל העובדה כי פסק בעבר באותה סוגיה משפטית. חזקת המקצועיות של השופט ואי תלותו מאיינת את החשש כי לא יוכל להשתחרר מקביעותיו הקודמות בתיקים אשר המערער לא לקח בהם חלק. בטוחה אני כי בית המשפט יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול את טענות הצדדים בערעור, תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים (השווה: ע"א 9470/08 שמעון וקס נ' מפעל הפיס (לא פורסם, 9.12.2008)). כפי שכתב בית המשפט בהחלטתו, השגות המערער על החלטותיו או על פסק דינו, כאשר יינתנו, יכול הוא להגיש לבית משפט זה והן יידונו לגופן. זאת ועוד. בפסקי הדין שצירף המערער כאסמכתאות לתמיכה בטענותיו היו נסיבות שונות. שם מדובר על פסק דין קודם שנתן בית המשפט בין אותם צדדים כאשר נקבעו ממצאים עובדתיים בפסק הדין הנוגעים במישרין לשאלה הטעונה הכרעה בהליך הנוכחי, ובפסק דין אחר עלה מן הנסיבות כי לבית המשפט אפשרות ממשית למשוא פנים. לא כך הם הדברים במקרה דנן.

בשולי הדברים אציין כי אכן מן הראוי היה שבית המשפט ינמק החלטתו הדוחה את בקשת הפסלות ביתר פירוט, כנדרש על פי דין (י' מרזל, לעיל ע' 317).

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו באדר התשס"ט (22.3.2009).