ניסים בן בסט נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

1.המערער, יליד 9.6.1947, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.11.1995, בעקבותיה סבל, בין היתר, משבר בגולגולת, זעזוע מוח, ופגיעה בקדמת המוח. מומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר מונה על ידי בית המשפט המחוזי, קבע למערער נכות רפואית בשיעור 30% לפי תקנה 34ד לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בשל "סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה".

עובר לתאונה, עבד המערער כמנהל מפעל לייצור תכשיטים ואביזרי אופנה, יחד עם אחיו התאום, ובנוסף כיהן כדירקטור במספר חברות. גם, לאחר התאונה, המשיכו האחים לשמש כמנהלים של המפעל, הנמצא בבעלותם, והתחלקו שווה בשווה בהכנסותיו, כשכל אחד מהם מושך מן המפעל משכורת העולה כדי 30,000 ש"ח בחודש. עם זאת, מצא בית המשפט, כי הסיבה העיקרית להמשך העסקתו של המערער במפעל הינה משפחתית, ו"אלמלא שותפותו במפעל המשפחתי לא היה יכול להמשיך לעבוד בו, בודאי לא כמנהל". בית המשפט המחוזי הוסיף כי, כיום, חלק משכרו של המערער משולם לו על ידי המפעל משיקולים משפחתיים, כשותף וכבעל מניות, והיתר כתרומה בעבודה ובייצור. בית המשפט המחוזי פסק כי העדר הפסד השתכרות במקרה זה אינו מלמד על כך שהתאונה לא פגעה בכושר עבודתו של המערער, ועל כן אין לשלול את הפיצוי בגין פגיעה בכושר העבודה. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי נגרמו למערער הפסדי השתכרות, לא גבוהים, מחמת שאינו יכול להמשיך ולכהן כדירקטור בחברות שונות, כפי שעשה בעבר. בשל כל אלה החליט בית המשפט קמא לפסוק למערער פיצוי בגין הפסדי השתכרות על דרך האומדן והעמיד את הפיצוי על סך של 700,000 ש"ח. בנוסף לכך, נפסקו למערער פיצויים בגין נזק לא ממוני ופיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה והוצאות אחרות, שעיקרן השתתפות בעלות תרופות רפואיות.

2.המערער סבור כי שגה בית המשפט המחוזי משהעניק לו פיצוי גלובלי בגין הפסדי השתכרות. לטענתו, אין להסתמך על כך שיוסיף לעבוד במפעל ולהשתכר כפי שמשתכר אחיו, הואיל והבסיס להעסקתו ולהשתכרותו אינו כושר עבודתו אלא המחויבות המשפחתית שחש כלפיו אחיו. המערער גם מלין על כך שלא נפסק לו פיצוי בגין עזרת הזולת, ועל הפיצויים הנמוכים, לדעתו, שנפסקו לו בגין הוצאות נסיעה.

המשיבות, לעומת זאת, טוענות, בערעור שכנגד שהגישו, כי בית המשפט המחוזי הפריז בסכום הפיצויים שפסק למערער בגין הפסדי השתכרות. לטענתן, המערער סבל, עוד קודם לתאונה, מנכות צמיתה בשיעור 39% ועל כן כושר השתכרותו היה נמוך ממילא. לשיטת המשיבות, היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בכך בקובעו את שכר הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות. הן סבורות כי, שכרו של המערער לאחר התאונה לא ירד אלא עלה במידה ניכרת, ועל כן אין מקום לפצותו כלל בגין הפסדי השתכרות בעבר.

3.דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי, בנסיבות העניין, של השיקולים הצריכים לחישוב הפיצויים והסכום בכללותו כפי שנפסק הוא ראוי עד שלא מצאנו עילה להתערב בו.

הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.

ניתן היום, ז' באייר תשס"ד (28.4.2004).