עזבון המנוחה מרים בכר נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

אנו סבורים שהשופטת שגתה כאשר העידה את מר אוחנה שנית וקיבלה את הסבריו בגדר בקשה לדחייה על הסף, ומקובלת עלינו הטענה שהיה מקום לבחון - על דרך שמיעת ראיות - אם אמנם ההזמנה (נספח ו' לתיק המוצגים של המערער) התייחסה גם לחלקה נשוא הערעור ולא רק לשתי החלקות הנותרות אם לאו.

אין בידינו לקבוע בוודאות בשלב זה שהמערער לא הצביע על קיומה של עילה לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות המקרקעין (סידור זכויות קנין) [נוסח חדש], תשכ"ט1969-; ונראה לנו שאילו הצביע המערער בתצהיר מפורט על מקור זכויותיו, כשמצורפים לכך המסמכים הנוגעים בדבר, אם קיימים כאלה, היה מקום לדון בבקשה לגופו של הענין.

אחד המכשולים העומדים לפני המערערים הוא שאין בתצהיר שהוגש על ידי בנה של המנוחה תשתית עובדתית המבססת את זכויותיה. בהיסוס רב, ומאחר שבשלב של דחייה על הסף עסקינן, רואים אנו להתיר למערערת להשלים את החסר.

אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי לדון לגופו של הענין והוא - אם יגיש המערער תוך 15 ימים תצהיר מפורט של מקור זכויותיו. לא יוגש תצהיר כאמור, יראו את הערעור כנדחה והמערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' בניסן התשנ"ח (5.4.98).