מארכיון בית המשפטערעור אזרחי

צנורות המזרח התיכון בע"מ נ' משה יערי

פסק הדין בע"א 2728/04 ניתן ביום 14 בינואר 2007.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

פסק הדין ניתן ביום 14 בינואר 2007.

בית המשפט: בית המשפט העליון
מקרה: ע"א 2728/04
נפתח: 2004
ניתן: 14 בינואר 2007
משך: 5 עמודים

כך מצטטים את פסק הדין.

ע"א 2728/04 צנורות המזרח התיכון בע"מ נ' משה יערי (14.1.2007)

הנוסח המלא של פסק הדין.

פסק-דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 2728/04

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופטת ד' ברלינר

המערערת:

צנורות המזרח התיכון בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1.משה יערי

2.יערי משה ובניו בע"מ

3.ערן יערי

4.הכונס הרשמי (פורמלי)

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.2.04 בת.א. 589/00 שניתן על-ידי כבוד השופט י' דר

תאריך הישיבה:

כ' באלול התשס"ז

(13.9.2006)

בשם המערערת:

עו"ד אריאל רייך

בשם המשיבים 1-3:

עו"ד עופר טל

בשם המשיב 4:

אין התייצבות

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר).

בין המערערת לבין המשיבה 2 התקיים קשר עסקי, שהסתיים בהגשת תביעה מצד המשיבה 2 ותביעה שכנגד מצד המערערת. הראשונה טענה שהאחרונה נהגה בדרכים של תחרות בלתי-הוגנת, והאחרונה טענה שהראשונים (החברה ובעלי מניות בה) חבים לה סכום-כסף בגין מוצרים שסופקו לה. התביעה שהגישה המשיבה 2 נמחקה מחמת אי-תשלום אגרה, ונותרה על כנה רק תביעתה של המערערת. המשיבים הודו כי המשיבה 2 חבה למערערת את הסכום הנטען, והשאלות שבית המשפט קמא נדרש להן הן שתיים: האחת נוגעת לטענות בדבר אחריותם האישית של המשיבים 1 ו- 3 לשאת בחובותיה של המשיבה 2 כלפי המערערת; ו האחרת נוגעת לטענות בדבר קיומה של עילת-קיזוז.

2.בעניין הערבות, אימצה הערכאה המבררת את עדותו של מי שהיה בעת הרלבנטית אחראי על הגבייה בשירות המערערת (להלן גם: נציג המערערת). לדברי הלה, הוא מסר את כתב הערבות למשיב 1, על-מנת שיחתים את בנו, המשיב 3; המשיב 1 אכן נטל את כתב הערבות ושב כעבור זמן-מה כשהמסמך נחזה להיות חתום על-ידי המשיב 3. המשיב 1 חתום בעצמו על המסמך, כעד לחתימה. בית המשפט קמא ביכר עדות זו של נציג המערערת על-פני עדותו של המשיב 1, שהכחיש את התקיימות האירוע. עם זאת, כך נפסק, לא הוכח שהמשיב 3 חתם על המסמך, ומשכך, יש לראות את דבריו של המשיב 1 לנציג המערערת בעניין זה, כמצג-שווא. מצג-שווא זה מחייב – כך נקבע – את המשיב 1, אך לא את המשיב 3. המשיב 1 נדרש אפוא, לשאת בתוצאות הכרוכות באותו מצג. אלא שבית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי תוצאות כאלה לא היו, לאמור: המערערת לא שינתה את מצבה לרעה בעקבות המצג הכוזב בדבר חתימת המשיב 3 על כתב הערבות. נמצא, כי הדרישה לקבלת כתב ערבות החתום על-ידי המשיב 3 כלל לא באה מצד המערערת, אלא מצד חברת ביטוח האשראי. בהקשר זה הוסיף בית המשפט ופסק: "יתכן שבעקבות זאת הוארך משך האשראי לחברה, יתכן שעל יסוד קיומו של כתב הערבות ניתן אשראי נוסף, יתכן שלא ננקטו צעדי גביה – כל אלה אפשרויות, אך הן אינן יכולות להיות תחליף לראיות, וכאלה לא הביאה צינורות [המערערת]".

הטענות בעניין הקיזוז אינן מונחות עוד לפנינו, ולכן נציין בקצרה כי המערערת פעלה בחוסר תום-לב כאשר בשלב מסוים היא שינתה ללא התראה מראש את מדיניותה, כך שחלף מכירת מוצרים לקבלנים באמצעות המשיבה 2, היא פנתה ללקוחותיה של המשיבה 2 במישרין; חרף קביעתו זו, בית המשפט קמא דחה את טענת הקיזוז של המשיבים. החיובים בהם מ דובר – כך נפסק – אינם קצובים, ואין מקורם בעסקה אחת. לכן, לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אין הם מותרים בקיזוז.

3.ערעורה של המערערת מתמקד בנקודה עיקרית אחת והיא: דחיית התביעה לחיוב אישי של המשיב 1 בחובותיה של המשיבה 2 כלפי המערערת. המערערת טוענת כי לאור קביעותיו של בית המשפט קמא עצמו, ראוי היה לקבל את התביעה כנגד המשיב 1 – מי שהיה "הרוח החיה" מאחורי המשיבה 2 ומי שנקבע לגביו כי הוא זייף את חתימתו של המשיב 3 על כתב הערבות – ולייחס לו באופן אישי את חובותיה של המשיבה 2. יצוין, כי בהודעת הערעור כללה המערערת טענות גם ביחס לממצאים שונים שקבע בית המשפט המחוזי במסגרת דיונו בסוגית הקיזוז, אולם בסיכומיה היא לא חזרה על טענות אלה, ובצדק, שכן לא היתה להן השפעה על התוצאה הסופית.

4.דין הערעור להתקבל. יאמר מיד, כי לא ראינו לנכון להתערב בתשתית העובדתית כפי שנקבעה על-ידי הערכאה המבררת – על יסוד התרשמותה מן הראיות ומן העדויות שבאו בפניה. במיוחד מכוונים הדברים להשגותיו של המשיב 1, בנוגע לממצאים הנוגעים לכתב הערבות. ביסוד בחינתנו עומדת אפוא הקביעה כי המשיב 1 נטל את כתב הערבות מידי נציג המערערת ואחר-כך החזירו לידיו כשהוא נחזה להיות חתום על-ידי המשיב 3. המשיב 1 אף הוסיף את שמו-שלו כמי שהיה עד לחתימה; דא עקא, שהמסמך לא נחתם על-ידי המשיב 3, ואין משמעות הדבר אלא שהמשיב 1 הציג בפני המערערת תמונה כוזבת, לפיה המשיב 3 ערב להתחייבויותיה של המשיבה 2 כלפיה. בית המשפט המחוזי קבע ובצדק שהמשיב 1 צריך לשאת בתוצאות הנובעות מהסתמכותה של המשיבה 2 על המצג הכוזב. אולם הסתמכות כזו, כך נקבע, לא היתה קיימת במקרה זה. בית המשפט סמך קביעתו זו על אמירה של נציג המערערת, לפיה:

היתה דרישה של חברת ביטוח האשראי שלא יערי משה [המשיב 1] יחתום אלא מאיזה סיבות השמורות עימם ערן יערי [המשיב 3] אז כנראה, למיטב זיכרוני הרישום של החברה היה כזה שהוא היה בעל רוב המניות.

אמירה זו אינה מלמדת – כפי שסבר בית המשפט קמא – ש"היוזמה לקבלת כתה הערבות היתה חיצונית לצינורות", אלא, לכל היותר, שהרצון להחתים את המשיב 3, ולא את המשיב 1, היה רצון של צד שלישי. אמירה זו, לפיכך, אינה מצדיקה לפקפק בהסתמכותה של המערערת על עצם קיומו של כתב ערבות (חתום על-ידי המשיב 1 או על-ידי המשיב 3) בעת שהיא באה לכלכל את צעדיה העסקיים מול המשיבה 2. ואכן, כתב הערבות מורה כי:...

והואיל והחברה [המשיבה 2] מזמינה ו/או רוכשת אצלכם מזמן לזמן טובין. והואיל והודעתם לנו, כי אתם מסכימים לספק ולמכור טובין לחברה בכפיפות ובתנאי שאנו נחתום על ערבות מתמדת עבור החברה כלפיכם, אנו הח"מ... ערבים בזה כלפיכם עבור החברה בערבות מתמדת לתשלום כל החיובים, ההתחייבויות והחובות של החברה כלפיכם...

לאמור: ערבותם של קברניטי המשיבה 2 להתחייבויותיה של זו האחרונה, היתה תנאי לקשירת קשרים עסקיים בינה לבין המערערת, וברי, כי אם הערבות היתה חתומה באמת על-ידי המשיב 3, היה זה האחרון חב באופן אישי כלפי המערערת, לפרוע את התחייבויותיה של המשיבה 2 כלפיה. בנסיבות אלה, אין לנו אלא לקבוע כי המהלך שנקט בו המשיב 1 – לפי קביעתה של הערכאה המבררת – פגע במערערת וגרם לה נזק ברור. על כן, אף בלא צורך להידרש לטענות נוספות שהעלתה המערערת בעניין זה, יש לראות את המשיב 1 כאחראי להתחייבויותיה של המשיבה 2 כלפי המערערת.

לא למותר לציין – ולא נרחיב בעניין זה משלא הועלה על-ידי הצדדים – כי יש שבית המשפט יורה על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב אישי של בעל מניה לשאת בחוב של החברה, מקום בו השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה היה כרוך, בין השאר, בחוסר תום-לב (ראו למשל ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה (טרם פורסם); וכן סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999).

הערעור מתקבל אפוא, במובן זה שאנו קובעים כי המשיב 1 אחראי לפרוע את התחייבויותיה של המשיבה 2 כלפי המערערת, כפי שאלה נקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. המשיב 1 יישא בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח.

המשנה לנשיאה

השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ופט

השופטת ד' ברלינר:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, כ"ד בטבת התשס"ז (14.1.07).

המשנה לנשיאהשופטשופטת

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

פסק הדין ניתן ביום 14 בינואר 2007.

כך מצטטים את פסק הדין.

הנוסח המלא של פסק הדין.

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

עוד כלים