קאסם אבו חסן נ' עזבון המנוח סעיד מוחמד עבאס ז"ל ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

בתיק זה נוצרו אי הבנות רבות שנים, שראשיתן בפסק דין של רשם בית משפט זה מיום 13.4.92 בע"א 498/89, אשר ניתן בהסכמה. פסק הדין לא נדרש ספציפית לכתב ה" הסכמה לקבלת הערעור" שהוגש לבית משפט זה והיה הבסיס לפסק דינו של הרשם. באותו כתב הסכמה נאמר, כי החתומים עליו "מסכימים בכך כי בית המשפט העליון יקבל את הערעור ויפסוק לטובת המערער בכל הקשור לערעור הנ"ל המתיחס לחלקו של משיב 1 (אנשי ג'וליס בלבד)". המערער דשם הוא המערער שלפנינו. לאחר מכן באו הליכים רבים וביניהם החלטת הרשמת בבית משפט זה מיום 4.10.94, פסק דין בבג"ץ 1331/04, רישום הערת אזהרה על-ידי המערער על המקרקעין שבמחלוקת באישור בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 27.11.06, והחלטת רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.5.11. נגיע לשלב הנוכחי. בית המשפט קמא פסק, בעקבות החלטות שיפוטיות שונות, שבית משפט זה לא קבע בשעתו זכויות למעט זכותו של המערער דנא להמשיך בבירור תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק שהיה תלוי ועומד בשעתו. על כן הורה בית המשפט המחוזי עתה, בהחלטה נשוא הערעור שלפנינו מיום 29.2.12, לבטל את הערת האזהרה.

לא נכחד כי למקרא הדברים כפשוטם, על פי פסק דינו מ-1992 של רשם בית משפט זה והחלטות שיפוטיות נוספות, נראה היה כי החלטת בית המשפט קמא נשוא ענייננו במקומה. ואולם, סבורים אנו כי כדי שהצדק ייעשה וייראה במלואו, ולאחר התעמקות בתוכן ההסכמה שניתנה בשעתו, ושנראה כי התיחסה לזכויות מהותיות של המערער והיא שהיתה הבסיס לפסק הדין של הרשם, יש מקום להשיב את התיק לבית המשפט קמא. זאת – לבחינת השאלה את מי חייבה הודעת ההסכמה האמורה, קרי, את מי ייצגו החתומים עליה והאם יכלה להיות בסיס להערת אזהרה. זאת, כאשר מחד גיסא טוען המערער כי החותמים היו מיופי כוח של כלל בעלי המקרקעין, והמשיבים טוענים מאידך גיסא כי לא היו חלק מיפוי הכוח.

הערעור מתקבל לפי האמור והתיק מושב לבית המשפט המחוזי.

אין צו להוצאות בערכאה זו, והוצאות יושתו בבית המשפט המחוזי לפי התוצאה.

ניתן היום, ו' בטבת התשע"ד (9.12.2013).