אלפרון משה נ' "הכשרת הישוב"-חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט ת' אור:

ברכבו של המערער אירע ביום 14.1.95 פיצוץ, סמוך לאחר שהמערער נכנס לתוכו והחל להסיעו. כתוצאה מהפיצוץ המערער נפגע קשות (להלן: התאונה). בערכאה הראשונה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, בשאלה אם התאונה הינה תאונת דרכים כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: החוק). בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהיה מילכוד ברכב אשר גרם להתפוצצות, וכן קבע שהפיצוץ ארע עקב ניסיון של מאן דהוא לפגוע במערער. על רקע ממצא זה הגיע למסקנה שהתאונה לא היתה תאונת דרכים, ודחה את תביעת המערער. בית המשפט הגיע למסקנתו, בין היתר, בהסתמך על הסיפא של הגדרת תאונת דרכים בחוק, הכוללת חריג להיות תאונה תאונת דרכים, בזו הלשון:

"ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

על אף כל טענות באת כוח המערער בהודעת הערעור ובסיכומיה בכתב, אין עילה להתערב במסקנתו העובדתית של בית המשפט המחוזי. מסקנה זו מעוגנת היטב בעובדות ונסיבות המקרה, בין היתר, בעובדה שהפיצוץ ארע ברכבו של המערער; הרכב חנה בעת הפיצוץ ליד מקום מגוריו; וזמן לא רב אחרי הפיצוץ התבטא המערער בדברים מהם ניתן להסיק שהוא יודע שהפיצוץ מכוון היה אליו וכי הוא אף יודע מי העומדים מאחוריו.

בנסיבות אלה, צדק בית המשפט כשהגיע למסקנה שעל פי הסיפא להגדרת תאונת דרכים אשר צוטטה לעיל, התאונה לא היתה תאונת דרכים.

הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים הוצאות ערעור זה בסך 10,000 ש"ח ומע"מ.

ניתן היום, יב' בתשרי התשס"ג (18.9.2002).