אריק טויטו ואח' נ' בנק לאומי לישראל

פסק-דין

1.תביעה כספית שהגישו המערערים כנגד המשיב בעקבות מימוש דירת המגורים שלהם והגבלת חשבונם, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שאף כתב בסיפא לפסק דינו כי טוב היה אלמלא הוגשה התביעה מלכתחילה.

2.לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור, ואנו מאמצים פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.נוסיף ונאמר בקצרה, כי המערערים מושתקים מלטעון לגבי הגבלת החשבון נוכח הצהרתם לפרוטוקול בישיבה מיום 16.5.2005, והם מנועים ומושתקים מלטעון כלפי המשיב נוכח הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 5.10.2006.

4.אכן, הוטרדנו מנוסח מכתבי הכוונות שהוצאו על ידי הבנק (ראו נספחים י"ד, ט"ו-י"ט לתצהיר המערער), אך נחה דעתנו כי לאור שער הדולר בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכון על הדירה, הסכומים הנקובים במכתבי הכוונות משקפים את סכום השיעבוד בצירוף ריבית והוצאות, או בקירוב לכך.

5.סוף דבר, שאנו דוחים את הערעור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בנוסף, ועל מנת להביע מורת רוחנו מאופן ניסוח מכתבי הכוונות, אנו מבטלים גם את סכום ההוצאות בסך 11,700 ₪ שהושת על המערערים בבית משפט קמא.

ניתן היום, כ"ג באלול התשע"ז (14.9.2017), בנוכחות הצדדים.