דן סלומון הרטנו ואח' נ' מדינת ישראל

פסק-דין

1.ביום 9.5.00 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה צו כינוס לגבי המערערים לפי בקשתם. במסגרת צו הכינוס הם חוייבו לשלם מידי חודש בחודשו לקופת הכינוס סכום של 1,200 ש"ח. המערערים לא שילמו את התשלומים החודשיים. ביום 10.7.02 נערך דיון בשאלה האם המערערים יוכרזו פושטי רגל. בית המשפט לא הכריע בעניין והתיק נלקח לעיון. עוד לפני שניתנה החלטה הגישו המערערים בקשה לבית המשפט המחוזי לבטל את צווי הביניים, ואכן ביום 7.10.02 בוטלו צווי הכינוס. ביום 2.6.03 הגישו המערערים בקשה חדשה לצו כינוס, הפעם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 24.3.05. הערעור מופנה נגד החלטה זו.

2.מתברר, כי בעת שהתנהל הליך פשיטת הרגל בחיפה, נתמנה כונס נכסים על ביתם של המערערים. כונס הנכסים התמנה לפי בקשה של בנק למשכנתאות, שהיה נושה מובטח. הבית נמכר והחוב לבנק נפרע. בקופת הכינוס נותר סכום של 95,000 ש"ח. זמן קצר לאחר ביטול צווי הכינוס בחיפה העביר כונס הנכסים את הסכום של 95,000 ש"ח לידי המערערים. כאמור, כמה חודשים לאחר מכן הם הגישו את הבקשה החדשה לצו כינוס בתל-אביב. ההתנהלות האמורה של המערערים מצביעה על חוסר תום לב. אילמלא ביקשו לבטל את צווי הכינוס בחיפה ואילו הליך פשיטת הרגל נותר על כנו, היה הסכום של 95,000 ש"ח נכנס לקופת פשיטת הרגל. בסכום זה ניתן היה לשלם, בין היתר, את התשלומים החודשיים. משנמצא לנו שבקשתם השנייה של המערערים לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל נגועה בחוסר תום לב, צדק בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתם.

3.הערעור נדחה.

ניתן היום, ט"ו בשבט תשס"ו (13.2.06).