מלכה סינבטי ואח' נ' שרון אמסלם

פסק-דין

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט מ' רניאל) מיום 14.4.2004שלא לפסול עצמו מלדון בת.א 5389/02.

1.נגד המערערים הוגשה תביעה לבית משפט השלום בחיפה שעניינה ביצוע שטר. התיק נדון במסגרת המנ"ת בפני השופט י' וגנר (ביום 28.10.2003). לפני הישיבה הוגשו תצהירי עדות ראשית ורשימת פלוגתאות ומוסכמות מטעם המערערים. בסיום הישיבה נקבע התיק להוכחות בפני השופט מ' רניאל (ליום 1.7.2004). משהועבר אליו התיק, קבע השופט רניאל כי:

"התיק הועבר אלי במסגרת המנ"ת. נבצר ממני להבין מדוע יש לשמוע הוכחות בתיק זה, ועל מה. אני קובע את התיק לקדם משפט נוסף ליום 2.3.2004 שעה 8.30".

2.בעקבות החלטה זו הגישו המערערים בקשה, כי ישיבת ההוכחות שנקבעה תתקיים כמתוכנן, תוך שעמדו על זכותם לחקור בחקירה נגדית את המצהיר מטעם התובע על תצהירו. בית המשפט קבע, כי ישיבת קדם המשפט תתקיים כאמור בהחלטתו וציין (בהחלטה מיום 22.2.2004) כי:

"... יש לנתבעים זכות מהותית כזו ולמרות זאת יש לבית המשפט זכות וחובה לברר מה בדיוק שנוי במחלוקת ועל מה יחקרו המצהירים בתיק לפני שמיעת ההוכחות".

3.בישיבת הקדם משפט (ביום 14.4.2004) קבע בית המשפט את התיק "להוכחות הנתבעים".

4.קביעת בית המשפט בעניין קביעת ישיבת קדם משפט נוספת ובעניין שמיעת הוכחות המערערים קודם לאלה של המשיב, מגלה לדעת המערערים קיומה של דעה קדומה לרעתם. לשיטתם, מהחלטת בית המשפט עולה שלמעשה לא יתאפשר להם לחקור את המשיב על תצהירו.

5.בית המשפט דחה את בקשת הפסילה וקבע כי אין המדובר בתביעה פשוטה ומכאן הצורך בפיצול ישיבת ההוכחות. כמו כן קבע כי יינתנו למערערים כל ההזדמנויות להוכיח הגנתם כרצונם, וכי אין בפיצול הישיבות כדי לגלות דעה קדומה ולהקים עילת פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי בו המערערים חוזרים על הטענות שהעלות בפני בית משפט השלום.

6.לאחר עיון בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בקבלת טענת פסלות על המערערים היה להראות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 607) או כי מדובר ב"משחק מכור" (ע"א 2861/04 טוויל נ' סולל בונה, תקדין-עליון 2004(2) 699, 701). אין בתשתית הראייתית שהונחה לפני משום חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט היכול להקים עילת פסלות, ומשכאן אין עילה לפסלות השופט. החלטות בית משפט השלום היו דיוניות גרידא. לא עלתה מהן כל התייחסות לגוף התביעה או לסיכוייה. משכך אין למצוא בהחלטות בית המשפט ראיה כלשהי לקיומו של משוא פנים, כל שכן חשש ממשי. אשר לטרונייתם של המערערים כלפי החלטת בית המשפט בעניין סדר שמיעת הראיות – הרי שמקומה של זו היא בהליכי הערעור הקיימים על החלטות ביניים, ולא בערעור על החלטת פסלות.

7.אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ד (8.9.2004).