רן שרון ואח' נ' מזרחי משה ואח'

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

1.המערער, יליד 31.7.1975, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.3.1992. הוא הגיש תביעה כנגד המשיבים לשיפוי על הנזקים שנגרמו בתאונה. המשיבים לא חלקו על עצם אחריותם לנזק והצדדים התדיינו בבית המשפט המחוזי בשאלת גובה הנזק בלבד. מומחים רפואיים, שמינה בית המשפט המחוזי, קבעו כי נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור 100% בתחום האורטופדיה, בגין שיתוק מלא בשתי רגליו; נכות צמיתה משוקללת בתחום האורולוגיה בשיעור 79%; ונכות צמיתה בשיעור 30% בתחום הפסיכיאטריה. מומחה בתחום השיקום קבע כי המערער עצמאי בפעולות החיוניות היומיומיות כגון שינוי תנוחה מישיבה לשכיבה, מעבר אל כיסא הגלגלים וממנו, הלבשה רחיצה ואכילה. עם זאת, נקבע כי המערער זקוק לעזרה בכל הקשור לאחזקת משק בית. בית המשפט קבע כי עקב התאונה קוצרה תוחלת חייו של המערער ב- 5% והיא עומדת על 75 שנים.

2.בגין הפסדי ההשתכרות בעבר, ממועד התאונה ועד הגיע המערער לגיל 18 שנים פסק בית המשפט המחוזי למערער פיצוי בסך 17,600 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה, בהתבסס על שכר חודשי בגובה 1,100 ש"ח. בגין הפסדי השתכרות בתקופת השירות הצבאי נפסק למערער פיצוי בגובה 70% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט העריך כי המערער יכול ויוכל להשתכר במומו 20% מהשכר שהיה משתכר אלמלא התאונה. לפיכך, חישב בית המשפט את הפסדי השתכרותו של המערער מיום שחרורו (המשוער) משירות צבאי ועד למתן פסק הדין, ואת הפסדי ההשתכרות בעתיד עד הגיע המערער לגיל 65 שנים, לפי שיעור של 80% מהשכר הממוצע במשק.

בגין עזרת הזולת, בעבר, פסק בית המשפט למערער פיצוי בסך 645,000 ש"ח בהתבסס על הוצאה ממוצעת של 5,000 ש"ח לחודש. בגין עזרת הזולת בעתיד נפסק למערער פיצוי בסך 2,074,400 ש"ח, בהתבסס על סכום של 6,800 ש"ח לחודש. כמו כן נפסקו למערער פיצויים בגין הוצאות התאמת דיור, בגין הוצאות למיזוג האוויר, ובגין הצורך ברכישת כסא גלגלים ואביזרים נלווים. את הפיצוי בגין הוצאות הניידות חישב בית המשפט לפי עלות רכישתו ואחזקתו של רכב מסוג "ואן". מעלות זו הפחית בית המשפט 30% בהתחשב בהוצאות שהיה המערער מוציא בגין ניידות אלמלא התאונה. כמו כן, פסק בית המשפט למערער פיצוי עבור רכישת מעלית כניסה לואן. בסך הכל נפסק למערער פיצוי בסך 670,000 ש"ח בגין הוצאות הניידות.

3.הצדדים משיגים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערער טוען, בין היתר, כי טעה בית המשפט בקובעו כי תוחלת חייו קוצרה. כמו כן, הוא סבור כי טעה בית המשפט בקובעו כי הגריעה מכושר השתכרותו עומדת על 80% בלבד. המערער אף מלין על הפיצוי המועט, לדעתו, שנפסק לו בראשי הנזק השונים. המשיבים מצידם טוענים בערעור שכנגד שהגישו כי בית המשפט הפריז בפיצוי שפסק למערער. הם טוענים גם כי בית המשפט המחוזי טעה משהעמיד את קיצור תוחלת חייו של המערער על 5% בלבד. פרק ניכר מסיכומיהם של המשיבים מופנה כנגד הפיצוי שפסק בית המשפט למערער בגין הוצאות הניידות. במסגרת זו הם מציינים, בין היתר, כי נפלה טעות בשערוך עלות האחזקה החודשית של הרכב.

4.לאחר שעיינו בערעור ובערעור שכנגד ושמענו טענות הצדדים בעל-פה באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. סכומי הפיצוי שנפסקו בראשי הנזק השונים מסתברים בנסיבות העניין ואין מקום להוסיף עליהם.

את הערעור שכנגד יש לקבל בסוגיה אחת בלבד: אכן, צודקים המשיבים בטענתם כי בית המשפט המחוזי טעה בשערוך העלות החודשית של אחזקת הרכב, כפי שזו הוערכה בחוות הדעת האקטוארית עליה הסתמך בית המשפט. טעות זו השפיעה על שיעור הפיצוי שפסק בית המשפט למערער בגין הוצאות אחזקת רכב בעבר ובעתיד. על כן, יתוקן פסק הדין בעניין זה כך שיופחת מהפיצוי שנפסק למערער בגין הוצאות אחזקת רכב בעבר ובעתיד סכום כולל של 100,000 ש"ח. אין כל עילה להתערב ביתר קביעות פסק הדין.

הערעור נדחה. הערעור שכנגד מתקבל בחלקו. המערער ישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת בא-כוחם בסך 10,000 ש"ח.

ש ופט

השופטת מ' נאור:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.

ניתן היום, כ"ב באלול תשס"ד (8.9.04).