שרית קדוש נ' נצח סגרון ואח'

פסק-דין

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופטת ב' לכמן) מיום 12.6.2016 שלא לפסול עצמו מלדון בה"פ 13910-01-16.

1.המערערת עתרה לסעד הצהרתי לפיו היא הבעלים הבלעדיים של המיטלטלין המצויים בנכס מסוים, ואילו למשיב 1 אין בהם זכויות ולפיכך מנועה המשיבה 2 מלעקל או להוציא את המיטלטלין בגין חובותיו של המשיב 1 כלפיה. בסיום הדיון בהלך ביום 25.5.2016, שבו נשמעו העדים מטעם הצדדים, ובסיום הדיון ביום 1.6.2016 שבו נשמע עד הזמה מטעם המבקשת העיר בית המשפט כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר זכויותיה במיטלטלין, ולו בהסתברות נמוכה, וכי להחלטתה לעמוד על בקשתה תהיה השלכה לעניין פסיקת הוצאות. בגין התבטאות זו הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, ובקשתה נדחתה.

מכאן הערעור שלפניי.

2.טענתה של המערערת היא כי בית המשפט גיבש עמדה סופית בדבר גורל ההליך קודם למועד מתן פסק הדין, וכי אינו פתוח לאפשרות של בחינה מחודשת ושינויים שיש בהם כדי להצדיק את קבלת בקשתה. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא קמה כל עילת פסילה. כפי שנפסק לא אחת, אין בהתבטאויות בית המשפט ביחס לתוצאת ההליך, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות (ראו: ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל פסקה 5 (26.7.2009); עיינו גם: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 192 (2006)). הבעת התרשמותו של בית המשפט מגרסת המערערת לאחר שמיעת העדים, ובהם המערערת עצמה, אינה מעוררת חשש ממשי למשוא פנים, ואין בה כדי לסתור את ההנחה בדבר מקצועיות בית המשפט ויכולתו להתמודד באובייקטיביות עם נימוק משפטי הולם המצדיק מסקנה משפטית שונה, היה ונימוק כזה יוצג בפניו (ראו: ע"א 9346/02 ע זבון המנוח שלום ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל פסקה 5 (20.11.2002); ע"א 11618/05 שירמן נ' צ'נקוב פסקאות 5-4 (8.6.2006)).

3.הערעור נדחה, אפוא, מבלי שנדרשה תגובת המשיבים. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה באב התשע"ו (29.8.2016).