עו"ד ד"ר משה וינברג נ' עמר מרי ואח'

פסק-דין

1.המערער רשאי לחזור בו מערעורו גם לאחר הדיון, כפי שנתבקש על ידו, ומשכך, אנו מוחקים לבקשתו את ערעורו.

2.על אף מחיקת הערעור, איננו פטורים מלהביע תמיהתנו על התנהלותו של המערער – או של משרדו, שאותו כינה בסיכומיו "הפירמה" – לכל אורך הדרך.

המערער סיבך שלא לצורך עניין שניתן היה לפתור אותו בדקות ספורות, תוך שהוא מתעמר במשיבה ובבאי כוחה (כפי שעולה מהתכתובות שצורפו), גורר את המשיבה לערכאות שלא לצורך ואף מעמיד אותה בסיכון של הפרת חוזה כלפי צד ג'.

על אף שהמערער הותיר לשיקול דעת בית משפט קמא את הסעד שנתבקש על ידי המשיבה, ועל אף שהרישום כבר בוצע והדירה כבר נרשמה על שם צד ג', המערער הגיש את הערעור שבפנינו.

בישיבת קדם הערעור הומלץ למערער "בחום" למשוך את ערעורו. המערער ביקש להתמיד בערעורו, ומשכך הועבר התיק להרכב לכתיבה, ללא השלמת טיעון. המערער עתר לקיום דיון בטענה ל"טענות עקרוניות" ולפנים משורת הדין נעתרנו לבקשתו. אלא שבמהלך הדיון נתקשינו להבין מה תכליתו של הערעור ומה הסעד האופרטיבי שמבקש המערער. אף רשמנו בפנינו, בתמיהה, את הצהרת בא כוחו של המערער במהלך הדיון, כי המערער אינו נוהג ליטול יפוי כוח בלתי חוזר, על המשמעות הנובעת מהתנהלות כגון דא (ורשמנו לפנינו גם את הבהרתו, שהוגשה עובר למתן פסק דין זה, כי צריך היה להרשם בפרוטוקול, לטענתו, כי אינו נוהג לחתום על פי יפוי כוח בלתי חוזר. בכל מקרה, לא הוצג בפנינו יפוי כוח בלתי חוזר).

הגם שהמערער חזר בו מהערעור רק "בדקה ה-91" – לאחר שבית המשפט כבר שמע את הערעור מתחילתו ועד סופו ואף החל בכתיבת פסק דין בו ביום – נתחשב בפסיקת ההוצאות בחזרתו מהערעור.

3.סוף דבר שאנו מורים על מחיקת הערעור. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 60,000 (שישים אלף) ₪.

ניתן היום, י"ג בכסלו התשע"ו (25.11.2015).