ברק זנדני ואח' נ' ד"ר צבי בורוכוביץ ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערערים נמנעו מלתמוך את כתב התביעה שהגישו כנגד המשיבים, בגין רשלנות רפואית נטענת, בחוות-דעת שיהיה בה כדי לאשש את טענותיהם כלפי המשיב 1. בית-המשפט לא מיהר להסיק מסקנות מבחירה זו ושב והציע הזדמנויות חוזרות להגשת חוות-דעת כאמור. המערערים לא עשו כך. בית-המשפט המחוזי שוכנע כי בחוות-הדעת שהוגשו אין כדי לאפשר הוכחת עניין שברפואה בעניינו של המשיב 1. בממצא זה אין עילה להתערב.

הוראת התקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה". תקנה 137(א) לתקנות האמורות מורה כי בהיעדרה של תעודה או חוות דעת כאמור "לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון". המערערים גם לא ביקשו מבית המשפט לפטור אותם מצרוף חוות-דעת וממילא לא הציעו טעמים מיוחדים לכך. כיוון שכך, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא ניתן להוכיח את הטענות העומדות ביסוד עילת התביעה, ככל שהיא מופנית נגד המשיב 1 – טענות שנוגעות בעניינים שברפואה. בדין פסק איפוא בית המשפט קמא כי דין התביעה, ככל שהיא מופנית נגד המשיב 1 להימחק.

הערעור נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות הערעור וכן בשכר טירחת עורך-דינם של המשיבים בסך 5,000 ש"ח לכל אחת משתי קבוצות המשיבים.

ניתן היום, י"א באב התש"ע (22.7.2010).