מוטיע חוסיין אבו שושה נ' עזבון המנוח דרויש חג'אגי אלסעדי ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

תובענה שהגיש המערער לבית-המחוזי, בגדרה תבע להצהיר שהוא הבעלים של מקרקעין בשכונת שיח'-ג'ראח בירושלים, נדחתה. זאת, משום שעל-פי ספרי המקרקעין המשקפים הסדר מקרקעין, שנעשה על-ידי פקיד ההסדר הירדני ואשר התקבל בישראל מרוח תקנה 19 לתקנות הסדרי משפט ומינהל (רציפות הליכים אזרחיים, אכיפת פסקים והכרה במסמכים), רשומים בעלים אחרים.

לדעתי, על הסדר ירדני, שהוכר על-ידי הדין הישראלי, חל סעיף 125(1) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק והסעיף), ויש לבחון ההסדר על-פיו. ממילא, כאמור בסעיף, יש לתקוף ההסדר בעילות המצויות בסעיפים 97-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 – מרמה, השמטה, תיקון טעות סופר, רישום וכו'. עילות אלה לא נטענו על-ידי המערער, שבחר לתקוף את הליכי ההסדר עצמם, בטענה כי לא קוימו כדבעי על-ידי פקיד ההסדר הירדני.

בית-המשפט המחוזי, בפסק-דין מקיף, נכנס לפני ולפנים טענות המערער ומצא כי הן לא הוכחו, ובעניין זה לא מצאנו עילה להתערבותנו. אך על-כל-פנים, כאמור לעיל, לא היה צורך בבדיקה המקיפה שנעשתה, שכן העילות הרלוונטיות הן אלו המצויות בחוק.

בדיון בפנינו, הגיש בא-כוח המערער, עורך-הדין סאלח אבו-חוסין, בהסכמת המשיבים, ראיה נוספת, פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, בגדרו נקבע כי ההסדר ירדני לא חל על 58 חלקות אחרות באותו מתחם בו מצויים המקרקעין מושא הערעור, בשל השתייכותם לבעלים יהודיים. עורך-הדין אבו-חוסיין טען כי משבוטל ההסדר לגבי חלקות אלה, אין מקום לאשרו לגבי המקרקעין מושא הערעור, ועל-כל-פנים, יש להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי כדי שישקול הוא ראיה זו בטרם ייתן את החלטתו. אלא שלא מצאנו בפסק-דין זה כל עילה לביטול פסק-הדין מושא הערעור. אין הוא קובע דבר לגבי התקינות הכללית של ההסדר, אלא מתייחס הוא לזכויות של יהודים שהיו מנועים בשל תנאי האויבות מלהופיע בפני פקיד ההסדר, מניעה שלא הייתה רלוונטית למערער.

הערעור נדחה איפוא.

בנסיבות המקרה, ולאחר היסוס, החלטנו שלא להטיל צו הוצאות.

ניתן היום, א' באב תשס"ג (30.7.03).