דניאל זכריה נ' צבי סגל, מיכאלה אור, משה גל שופטי בימ"ש מחוזי

פסק-דין

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5611/01

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופטת ד' ביניש

כב' השופטת מ' נאור

העותר: דניאל זכריה

נגד

המשיבים:

1.צבי סגל, מיכאלה אור, משה גל שופטי

בימ"ש מחוזי י-ם

2.אמנון כהן, נשיא בית המשפט השלום ירושלים

3.פרקליטות מחוז ירושלים

4.לשכת תביעות ירושלים

עתירה להוצאת צו בירור וצו ביניים

בשם העותר: עו"ד דוד מימון

פסק - דין

השופטת מ' נאור

1.העותר הואשם בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של החזקת נכס חשוד, וזוכה מחמת הספק.

2.המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים סגל, שידלובסקי-אור וגל), קבע בפסק הדין מיום 21.5.01 כי יש להרשיע את העותר והורה שהתיק יוחזר לבית משפט שלום לדיון בעונש.

3.העותר טוען בעתירתו כי לאחר שמיעת הטענות בערעור, הורה בית המשפט המחוזי תחילה, שהצדדים ימתינו למתן פסק הדין בערעור, אך לאחר מכן הודיע כי פסק הדין יישלח בדואר. העותר טוען כי קיבל זימון לטיעון לעונש בבית משפט השלום ליום 20.6.01, ורק אחרי שלושה שבועות קיבל בדואר את פסק הדין המרשיע של בית המשפט המחוזי. לטענתו, פסק הדין שניתן שלא בפניו של העותר, הוא "כאין וכאפס", כיוון שניתן שלא בפני הנאשם בניגוד לאמור בסעיף 218 לחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב1982-, המורה:

"218. קריאת פסק דין בערעור

בית המשפט יקרא את פסק הדין על נימוקיו בפומבי, יחתום עליו ויסמן תאריך קריאתו; בית המשפט רשאי , במקום לקרוא את פסק הדין, למסור לנאשם העתק ממנו ולהסביר בפומבי את עיקרי תכנו; זיכה בית המשפט את הנאשם או דחה ערעור על זיכויו, יודיע על כך בתחילת פסק דינו, ורשאי הוא -

(1) לפרש נימוקיו מיד או תוך שלושים ימים מיום קריאתו;

(2) לקרוא את הנימוקים בפומבי או, בהסכמת בעלי הדין, להמציאם להם בכתב, תוך שלושים ימים לאחר קריאת פסק הדין."

4.בדיון בבית משפט השלום ביום 20.6.01, הודיע ב"כ העותר, עו"ד מימון, כי פסק הדין הוא "אפס בריבוע", וכי הוא יגיש עתירה לבית משפט זה. הוא לא הזמין לדיון את הנאשם. הדיון נדחה ל4.9.01-.

5.ב"כ העותר טוען בעתירתו שהוא סבר, נוכח הודעת בית המשפט כי פסק הדין יישלח בדואר, ונוכח הסעיף האמור - שהזיכוי יוותר על כנו. כך הסביר גם לעותר. עוד טוען העותר בעתירתו טענות שונות לעניין הרשעתו.

6.אנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף. תקנתו של המערער היא, אם בכלל, בהגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בשבתו כדין כבית משפט לערעורים פליליים, ולא בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. אמרנו - "אם בכלל" - משום שבנסיבות דומות נקבע כי אף אם הופרה זכות דיונית לגבי דרישת קריאת פסק דין בערעור - לא נגרם למבקש רשות הערעור עיוות דין (רע"פ 7001/98 אליהו לוי נ' מ"י (לא פורסם)). טענות נגד ההרשעה לא יכירן מקומן, כמובן, בבית המשפט הגבוה לצדק.

7.העתירה נדחית, איפוא, על הסף. הבקשה להוצאת צו ביניים שלא לקיים את הדיון הקבוע בפני בית משפט השלום - נדחית.

8.העתק פסק הדין יישלח לב"כ העותר לפרקליטות ולמשיבים.

ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשס"א (16.7.2001).