אינג' יוסי אגמון נ' עמיהוד בורוכוב

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן) מיום 30.6.03, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1251/01.

1.המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת תובענה נגד המשיב. ביום 8.6.03 הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתו טען המערער כי בית המשפט השמיט מפרוטוקול הדיון מיום 17.11.02 דברים אשר אמר המערער. כן טען המערער, כי בית המשפט נתן החלטות שונות נגדו, המעידות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

2.בית המשפט, בהחלטתו מיום 30.6.03, דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי אין בטענותיו של המערער כדי להקים עילה לפסילתו. בעניין רישום הפרוטוקול הפנה בית המשפט להחלטתו מיום 21.11.02, שניתנה בבקשת פסילה קודמת אותה הגיש המערער, ובה ציין, כי רישום הפרוטוקול נעשה לפי הכללים המקובלים, וכי אין כל עילה לתיקון הפרוטוקול.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומדגיש כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את שנאמר בדיון, אלא בית המשפט משנה את תוכן הפרוטוקול לטובת המשיב. כן טוען המערער, כי החלטתו של בית המשפט בעניין מתן תשובות לשאלון, בה נקבע כי ההוצאות תהיינה לפי התוצאות בהליך העיקרי, בעוד שהיה על בית המשפט לחייב את המשיב לשאת בהוצאות הבקשה, מעידה על חשש ממשי למשוא פנים, והוא הדין באשר להחלטה לבטל את דיון ההוכחות שנקבע. המערער מוסיף וטוען כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות בקשת הפסילה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עיקר טענותיו של המערער מופנה כנגד החלטות דיוניות שונות שניתנו נגדו במהלך ניהול המשפט. החלטות אלה אינן מקימות עילת פסילה, שהרי לא אחת נפסק כי ההליך הראוי לתקיפת החלטות שדעתו של צד להליך אינה נוחה מהן הוא הליך הערעור ולא הליך הפסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו, למשל: בדין (ראו, למשל: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט (לא פורסם) ). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו, למשל: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי ההחלטות השונות שקיבל בית המשפט בעניינו מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. אשר לטענת המערער בעניין רישום פרוטוקול הדיון, הרי שבית המשפט ציין בהחלטתו כי רישום הפרוטוקול נעשה לפי הכללים המקובלים, וכי לא קיימת עילה לתיקונו. מכל מקום, אף בטענה זו כשלעצמה אין כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (וראו: ע"א 405/02 מחמד אדריס נ' חליפה פאהד (לא פורסם)).

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ז בתמוז התשס"ג (16.7.2003).