בנק הפועלים בע"מ נ' מיכאל גל ואח'

פסק-דין

בנסיבות רגילות אין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בהחלטות של בית משפט בערכאה הראשונה שלא לדחות את הדיון, או שלא להאריך את המועד להגשת תצהירים. הדברים הם כך ביתר שאת במקרה הנוכחי כאשר השופטת המלומדת נימקה את החלטתה בעניין זה, בכך שלא נחה דעתה מההסברים שניתנו לה על ידי המערער.

לפיכך, היינו דוחים את הערעור לו בכך נסתיים פסק דינו של בית המשפט המחוזי. דא עקא, שהשופטת המלומדת גם שקלה מה תהיינה תוצאות דחיית בקשותיו של המערער לדחות את הדיון או להאריך לו את המועד להגשת התצהירים. לעניין זה היא קבעה שניים אלה: ראשית, שסיכויי ההגנה של המשיב לגוף העניין הם קטנים, ושנית, שלא ייגרם למערער אי צדק אם תביעתו של המערער נגד המשיב תדחה.

הנימוקים שניתנו על ידי כבוד השופטת המלומדת לעניין אחרון זה אינם מקובלים עלינו, ואם מוסיפים לכך שהנימוק הראשון מחזק את השיקול לדחות את הדיון למועד אחר, נראה לנו שבהיבט כולל לו היתה השופטת המלומדת סבורה, בניגוד לדעתה, שהנימוקים שנתנה לקביעתה שלא ייגרם למערער אי צדק אינם נכונים היא היתה משתמשת בסמכותה ודוחה את הדיון למועד אחר. בנסיבות אלה אנו סבורים שדין הערעור להתקבל, אולם על המערער לשאת בכל הוצאות הדיונים בשתי הערכאות שנגרמו על ידי מחדליו.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את העניין על מנת שידון בו לגופו. ניתנת ארכה למערער להגיש את תצהיריו תוך שלושים יום מהיום.

המערער יישא בשכר טרחת עורך דין של המשיב בסכום של 30,000 ש"ח בשתי הערכאות.

ניתן היום, ה' בתמוז התשנ"ח (29.6.98).