עידית מזל יחיאל נ' פניאל דגני ואח'

פסק-דין

השופט ת' אור:

מקובלות עלינו קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי, על פיהן לא הוכחה צוואת שכיב מרע של המנוח דוד לוי ז"ל. אכן, על אף כל טענותיו של בא כוח המערערת, אין מנוס מדחיית הערעור. עם זאת, רצונו של המנוח - אשר לא מצא ביטוי בדרך צוואה אשר החוק מכיר בה - הוברר גם הוברר. בנסיבות אלה סברנו, ואף הצענו זאת למשיב, שבהתחשב ברצונו של המנוח יבוא המשיב לקראת המערערת. נאמר לנו שאכן יש סיכוי שיושגו השלום וההסכמה בין בני המשפחה לאחר שינתן פסק הדין בתיק זה. תקוותנו אכן שכך יקרה.

למען מנוע ספק, נדגיש שאין באמור בפסק דין זה כדי לחוות דעה לגבי זכויותיה של המערערת למגורים בדירה שהניח אחריו המנוח, על אף שטענתה בדבר קיום צוואת שכיב מרע של המנוח נדחתה. לפי שהוברר בפנינו, במשך שנים נהנתה המערערת משכר הדירה שהתקבל עבור השכרת הדירה שבמחלוקת ובמשך שנים לאחר מכן, ועד עצם היום הזה, היא מתגוררת בה.

בנסיבות אלה, השאלה בדבר זכויותיה של המערערת להשתמש במושכר ולהתגורר בו שאלה פתוחה היא, ויהא זה ברור ששאלה זו לא מצאה את פתרונה בפסק דיננו זה.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

ש ופט

השופט י' גולדברג:

אני מסכים. ש ופט

השופט מ' חשין:

אני מסכים. שאלת זכויותיה של המערערת בדירה לא עלתה לפנינו, וטעונה היא הכרעה לעצמה. העובדה כי אין למערערת זכויות קניין בדירה, כשהיא לעצמה, אין בה כדי לשלול זכויות אישיות (ad personam) שקנתה לעצמה בדירה. כך, למשל, אפשר יכולה היא לטעון למניעות שבאקוויטי (equitable estoppel) או כל טענה אחרת מאותה משפחה. לא הכרענו בשאלה זו, הואיל והשאלה לא עמדה לפנינו להכרעה.

ש ופט

הערעור נדחה.

ניתן היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97).