ניסים טרוגמן ואח' נ' עו"ד שלמה טיסונה ואח'

פסק-דין

1.ההליך הנוכחי נראה לנו מלכתחילה פרובלמטי, אם כי נאמר לנו שהוא ננקט לפי עצת בית המשפט המחוזי. הוא נראה בעינינו פרובלמטי משום שלכאורה לא היה מקום לעתור למתן סעד הצהרתי אלא היה ראוי להמתין עד שהחייב יוכרז פושט רגל ואז לנקוט בהליכים לפי סעיף 96 לפקודה; יתירה מזו נראה לנו שמן הראוי היה לצרף את הכונס הרשמי כמשיב לערעור. ביני לביני - כך אמר לנו הנאמן - הוכרז החייב פושט רגל והוגשה בקשה לפי סעיף 96 לפקודה.

2.למקרא פסק הדין עצמו מתעוררות כמה שאלות. השופטת המלומדת קבעה בפסק הדין שהסכם הממון שנערך ביום 3.8.94 (שכנראה היא הניחה שמועד עריכתו הוא רלבנטי) נערך שעה שמצבו של החייב כבר התדרדר; אך למקרא פסק הבוררות שבעלי הדין הסכימו שממצאיו יחייבו את בעלי הדין, יוצא לכאורה שההתדרדרות אירעה במהלך החודשים אוגוסט-נובמבר 1994 (ראה עמ' 3 רישא לפסק הבוררות); פסק הדין גם אינו כולל הנמקה מפורטת לממצא שכספי חברת לוטם בע"מ שולמו בעד הדירה נשוא הערעור (אם כי אין לשלול אפשרות כזו).

בנסיבות אלה היינו נוטים להחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי להשלמת הטענות (ואולי להבאת ראיות נוספות); אך לאחר שממילא תלויה ועומדת כעת בבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 96 לפקודה אין צורך בכך והנושא השנוי במחלוקת כולו יוכל להתברר במסגרת ההיא, מבלי שאנו מחווים כל דעה לגבי תוצאות ההליך ההוא.

בנסיבות אלה אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ההליך הנוכחי יבוא איפוא לקיצו והמחלוקת בין הנאמן לבין החייב ואשתו תתברר עתה במסגרת סעיף 96 לפקודה, כפי שהיתה אמורה להתברר מלכתחילה.

ניתן היום, ה' אלול תשס"ב (13.8.2002).