בטש יואלה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד' גנות) מיום 1.7.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1374/01.

1.המערערת הגישה לבית משפט השלום בראשון לציון תובענה כנגד המשיבה. בדיון מיום 9.5.02 הציע בית המשפט לצדדים כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה, אך הצעתו נתקלה בסירוב מצד המערערת. לפיכך, ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. בפתח החלטתו ציין בית המשפט כי אין ספק כי המניע העומד מאחורי הגשת התביעה הינו נקמנות גרידא, והיות ומדובר במניעים רגשיים, לא ניתן לסיים את הסכסוך בפשרה.

2.בעקבות החלטתו של בית המשפט, הגישה המערערת בקשה כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינה. בבקשתה טענה המערערת, כי בדברי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.5.02, לפיהם המניע מאחורי הגשת התביעה הינו נקמנות גרידא, יש משום הבעת עמדה נחרצת מפי בית המשפט, המעידה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. כן טענה המערערת, כי במהלך הישיבה מיום 9.5.02 "איים" עליה בית המשפט בהטלת הוצאות גבוהות ביותר, אם תביעתה תידחה. לטענתה, המדובר ב"איום" שכל אדם סביר מפרשו כחריצת דין בטרם שמיעת המשפט. המשיבה 1 התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי אין באמור בבקשת הפסילה כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים, וכי לכל היותר מדובר בחשש סובייקטיבי של המערערת אשר אינו מקים עילת פסילה.

3.בית המשפט, בהחלטתו מיום 1.7.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי המערערת בבקשתה בחרה לצטט את דבריו באופן חלקי ומגמתי, וכי מדבריו בשלמותם ניתן להבין כי לעניות דעתו של בית המשפט, המניע לתביעה הינו רגשי - נקמנות - ועל כן לא ניתן לסיים את הסכסוך בפשרה. בית המשפט קבע כי אין בהחלטה זו ולו רמז לתוצאתה המשפטית האפשרית של ההתדיינות, שכן התייחס בדבריו אך ורק לסיבת הגשת התביעה, שאין בינה לבין התוצאה הסופית האפשרית של ההתדיינות המשפטית כל קשר. בית המשפט הדגיש כי למרות התרשמותו של בית המשפט באשר לסיבות הגשת התביעה, ייתכן ובמהותה מדובר בתביעה מוצדקת, ואין בהתרשמותו האמורה דבר עם יכולתו לשפוט בהגינות ובמקצועיות.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסילה ומוסיפה כי ראיה נוספת המצביעה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט היא העובדה שלאחר הגשת בקשת הפסילה ובטרם מתן החלטה בבקשה זו נתן בית המשפט החלטה בבקשת המערערת להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, וזאת בניגוד לחוק. המשיב 2 מתנגד לערעור וטוען כי המערערת לא ציטטה את דברי בית המשפט באופן מלא, וכי בית המשפט לא איים על המערערת בהטלת הוצאות.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי כדי להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). עיינתי בדברי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.5.02, ולא התרשמתי כי עולה מהם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. דבריו של בית המשפט מתייחסים למניע שלדעתו הביא את המערערת להגשת תביעתה ואין בהם משום הבעת דעה על טענות המערערת בתובענה לגופן, או על תוצאות ההליך המתנהל בפני בית המשפט. בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי למרות התרשמותו בכל הנוגע לסיבה להגשת התובענה, ייתכן ומדובר בתביעה מוצדקת. בנסיבות אלה, נחה דעתי אין בדברים שנאמרו כדי למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערערת לגופם בהליך המתנהל בפניו.

6.אשר לטענת המערערת כי בית המשפט "איים" עליה בהטלת הוצאות גבוהות באם תידחה תביעתה, הרי שדבריו הנטענים של בית המשפט – ככל שנאמרו – אינם אלא דברים לכאורה במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (טרם פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם)). המדובר בדברים שנאמרו בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות בתיק, ואין בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

7.בשולי הדברים אעיר, כי מקובלת עלי טענת המערערת כי היה על בית המשפט ליתן החלטתו בבקשת הפסילה בטרם מתן כל החלטה אחרת כמצוות הוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. עם זאת, אין בעובדה כי בית המשפט נתן החלטה בבקשה להארכת המועד להגשת התצהירים בטרם הכריע בבקשת הפסילה - כשלעצמה - כדי להקים עילה לפסילתו.

מטעמים אלה אני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תישא בהוצאות המשיב מס' 2 בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ב' בחשון התשס"ג (8.10.2002).