שאבי דוד ואח' נ' אבי מסילתי

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.זהו ערעור וערעור שכנגד על החלטה ופסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט עדיאל). המערערים (להלן: המבטחת) מערערים על קביעת בית המשפט בדבר היות התאונה תאונת דרכים ועל גובה הפיצויים שנפסקו, ואילו המשיב (להלן: הנפגע) מערער על מיעוט הפיצויים.

2.עיקרי העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הם:

הנפגע, קבלן במקצועו, נפגע בכתפו שעה שעסק בפריקת מרצפות ממשאית בה נהג, בתאונה שארעה ביום 9.8.93. הנפגע פרק את המרצפות באמצעות מנוף שהיה מותקן על משאית ושבקצהו היה מותקן מכשיר הנקרא "חובק". לחובק היו מחוברות שתי רצועות, שבאמצעותן נלפת המטען המורד מהמשאית, מונף על ידי המנוף באוויר ומורד ארצה. המנוף עצמו הופעל באמצעות המנוע של המשאית. בית המשפט קבע כי הנפגע עסק בניתוק הרצועות מהמנוף ובשחרורן מהמשטחים, לאחר שהמשטח הונח על האדמה, וזאת במהלך פעולת פריקה.

3.אין מחלוקת כי הפעלת מנוף המותקן על משאית באמצעות הכוח המכני של הרכב לשם פריקת מטען מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (ראו: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532). אלא מאי? בא כוח המערערים ביקש מאיתנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, באשר לטענתו היו בפי הנפגע מספר גרסאות לאירוע התאונה ולא ניתן היה לקבוע על פיהן כיצד ארעה התאונה הלכה למעשה, כך שאין תשתית עובדתית להסיק ממנה כי התאונה היתה תאונת דרכים.

4.אין ממש בטענה זו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשוני מסויים בגרסאותיו של הנפגע. עם זאת, העדיף בית המשפט גירסה אחת על פני אחרות וקבע אותה כתשתית עובדתית לפסיקתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אילו קיבל גרסה אחרת של הנפגע, לא היה מוצא כי ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פעולת הפריקה באמצעות המנוף. אין אנו מוצאים להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ובהחלטתו בה נקבע כי התאונה מהווה תאונת דרכים וכי על המבטחת לפצות את הנפגע על נזקיו. לפיכך, דין הערעור להידחות, ככל שהוא נוגע לחבות המערערים.

5.אשר לפסיקת הפיצויים, עיון בכל החומר הראייתי מעלה כי יצאה שגגה מלפני בית המשפט בקביעת אחוזי הנכות הרפואית על ידו וכפועל יוצא מכך גם בקביעת הפסד כשרו התפקודי של הנפגע. עיון בחוות הדעת של המומחים מעלה, כי גם אם היתה חפיפה מסויימת בין קביעותיו של הנאורולוג לבין קביעותיו של האורטופד, עדיין נשארו פגיעות אורטופדיות המתוארות על ידי האורטופד, שבית המשפט לא נתן להם ביטוי. הנאורולוג שקבע 10% נכות נאורולוגית היה בדיעה שיש למנות מומחה בתחום האורטופדי והוסקולרי. מומחים כאלה אכן נתמנו והמומחה האורטופדי קבע את נכותו של התובע בשיעור של 20%. אכן, חלק מקביעותיו של הנאורולוג חופפות את אלה של האורטופד, אלא שלא היה מקום לקבוע כי כל הנכות חופפת ולהעמידה על שיעור של 10% בלבד. הוא הדין בהקטנת שיעור הנכות (20%) שקבע המומחה הוסקולרי והעמדתו על 10% בלבד. הגדלת הנכות הרפואית כאמור, מצדיקה גם הגדלת סכומי הפיצויים. כמו כן, ראוי להוסיף פיצוי כלשהו עבור הצלקות שנגרמו למשיב בזרועו, שהן, לפי התיאור, קשות ומכוערות וזאת על אף העדר חוות דעת של מומחה כירורג פלסטי שלא נתמנה מאחר והאורטופד סבר שאין מקום למנות כזה. בסופו של דבר על בית המשפט ולא על המומחה להחליט אם על פי המצב ראוי למנות מומחה בתחום מסוים אם לאו, ובידו לתת דעתו לקיומה והשלכותיה של צלקת גם ללא חוות דעת.

אשר על כן, נדחה ערעור המערערים ומתקבל חלקית ערעור המשיב, באופן שיש להוסיף לסכום הפיצויים שנפסק, סכום גלובלי של 100,000 ₪ נכון להיום בצירוף הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית, מהיום.

ניתן היום, ט"ו בכסלו תשס"ג (20.11.02).