לילא פריד ג'ראדאת ו-7 אח' נ' שר הפנים

פסק-דין

1.לעותרת הושבה אזרחותה הישראלית. תחילה נקבע מתוך טעות כי השבת האזרחות היא למפרע מיום לידתה. לימים תיקן המשיב את הטעות וקבע כי השבת האזרחות הישראלית היא מיום 11.10.99. בא כוח העותרים תוקף שינוי עמדה זו. דין טענתו זו להידחות. מאז פסק הדין בבג"ץ 2271/98 דוניה זיאד אחמד מוחמד עאבד נ' שר הפנים (טרם פורסם), הלכה היא שהשבת האזרחות אינה למפרע.

2.העותרת מס' 1 מלינה על כך שאין מעניקים לה תעודת זהות. מסתבר כי היא מצויה עתה באזור. עמדת המשיבים הינה כי תעודת הזהות הישראלית ניתנת רק למי שהוא תושב בישראל. משאין טענה כי העותרת מס' 1 היא תושבת ישראל, יש לדחות טענתה באשר לתעודת הזהות. בא כוח העותרת מס' 1 מוסיף ומלין על כי אין מעניקים לעותרת מס' 1 דרכון. מסתבר כי עניין זה לא עלה לפנינו, ועל כן אין בפי ב"כ המדינה תשובה לטענה זו. רשמנו לפנינו כי עניין זה ייבדק על פי הכללים הרגילים.

3.עותרים מס' 2-4 הוכרו כאזרחי ישראל מלידתם, ואין המשיבים מבקשים לשנות זאת. בא כוחם מלין על כך שאין מעניקים להם תעודת זהות ודרכון. התשובה שניתנה לעניין העותרת מס' 1 חלה גם בעניינם. זכותם לתעודת זהות קשורה בשאלה אם הם תושבים בישראל. בהיעדר טענה לתושבות, אין מקום לתעודת זהות. עניין הדרכון ייבדק כאמור.

3. העותרים מס' 5-8 לא הוכרו כאזרחים מכוח אזרחותה של אימם, שכן הם נולדו בתקופה בה לא היתה האם אזרחית. עמדת המשיב הינה כי הם יוכלו לקבל אזרחות ישראלית אם יהיו לתושבים ישראלים. עמדה זו בדין יסודה. אשר לדרכון, ייבדק העניין כאמור לעיל.

התוצאה היא כי דין העתירה להידחות.

ניתן היום, ט"ו בכסלו התשס"ג (20.11.2002), בפני באי כוח הצדדים.