אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מפעלי תחנות בע"מ

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. המחלוקת בתיק זה נסבה על תקפותה של שמאות שבעקבותיה נקבעו דמי שכירות בחוזה בין הצדדים. בית המשפט קמא דחה את טענות המערערת, שהתמקדו – בין השאר – בהשגה על שהשמאי המוסכם נדרש לתכניות בנין ערים מסוימות לגבי הנכסים המושכרים וסביבן כבסיס להערכתם, הגם שהללו לא היו בשלות ולא עברו את משוכת ועדות התכנון כדבעי. בית המשפט התיחס גם לכך שהשמאי לא נחקר על-ידי המערערת – הטוענת מנגד כי כיון שההשגה נגדו היא בשל חריגה מסמכות, לא היה מקום לחקרו. עיקרו של הערעור בפנינו עניינו הטענה כי לא היה מקום להתחשב בפוטנציאל תכנוני ברמה נמוכה.

ב. מנגד טענה המשיבה, כי השמאי עשה מלאכתו נאמנה, וקבע את תשואת השימוש לצרכי שכירות לפי ערך הקרקע בין קונה מרצון למוכר מרצון.

ג. איננו רואים מקום להתערבות בפסק הדין קמא, ויכולנו להסתפק בקביעה לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עם זאת נוסיף דברים קצרים.

ד. במהות המדובר בסכסוך כלכלי, בעיסקה שמבחינת המערערת היתה ככל הנראה "עניין רע" ("ואבד העושר ההוא בענין רע", קהלת ה' י"ג), שראשיתו באי תשומת לב לאחר שניתנה השמאות, כך שההשגה עליה באה רק כתום כשנתיים, בשיהוי האומר דרשני; והמשכו בגישה דיונית שאיננו רואים עין בעין עמה, כמותנו כבית המשפט המחוזי, בקשר לחקירת השמאי. אך עיקרם של דברים, ואחיזת השור בקרניו – איננו סבורים כי השימוש שעשה השמאי בתכניות שבהן עיין, גם אם אלה לא הבשילו, היה בחינת חריגה מסמכות.

ה. הכלל הוא, והוא מתיישב עם השכל הישר, כי שמאי, בגדרי סמכותו, יכול להביא בחשבון תכניות עתידיות, שהרי לכל בר דעת ודעת לנבון נקל, שערכו של נכס כרוך גם בנעשה סביבו, בבחינת תכניות בניה וכיוצא באלה; רע"א 4487/01 הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות נ' לוסטרניק, פ"ד נז(5) 529, 538-536, בחוות דעת השופט לוי. כל מוכר וכל קונה, אם עיניהם בראשם, בודקים את המחיר שיבקשו או יהיו מוכנים לשלמו במשקפי ערכו הכלכלי של הנכס, הנגזר, בין השאר, מן הפוטנציאל התכנוני. המינון הכרוך בכך ומקורות ההסתמכות המדויקים הם עניין לכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. דווקא בשל כך, לטעמנו, היה מקום להעדתו של השמאי המוסכם ולחקירתו, כדי שיסביר את שיקוליו דבר דבור על אפניו. בשורה התחתונה, לא מצאנו דופי בהכרעות בית המשפט קמא.

ו. כללם של דברים, איננו רואים מקום להיעתר לערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך 50,000 ₪.

ניתנה היום, י' בניסן תשע"ג (21.3.13).