דר יוסף נ' מ.א.ר. בע"מ ואח'

פסק-דין

אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כל הסבר, שניתן לבסס אותו, מדוע הורה להשיב למשיב את השקעתו (שהוגדרה בסעיף 8 לכתב התביעה כהשקעה בהון השותפות) בסך בשקלים השווה ל30,000.- דולר; אכן אם, כפי שקבע השופט המלומד, המשיב הוא שותף או היה שותף בשותפות, אין זכותו אלא לקבל את רווחי השותפות או להשתתף בהפסדיה.

מנגד כלל כתב התביעה גם תובענה לפירוק השותפות, מינוי כונס נכסים עליה ומתן שאר סעדים הכרוכים בפירוק השותפות. השופט המלומד לא נזקק לענין זה, כנראה ולפי השקפתו בא המשיב על סיפוקו בהשבת השקעתו; זהו כנראה הטעם שבסכומו לא עמד המשיב על השבת הסכום האמור, בנוסף לרווחי השותפות (עילה אחרונה זו לא נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי לגופו של הענין).

הגענו לכלל מסקנה שאין מנוס אלא לקבל את הערעור ולהחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי. זה רשאי, לפי שיקול דעתו לגבות ראיות נוספות ולשמוע טענות נוספות לענין זכותו של המשיב להשבת השקעתו; אם יגיע בית המשפט בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה שהמשיב אינו רשאי להשבת השקעתו, ידון גם בשאר הסעדים שבכתב התביעה ויפסוק, לפי הטענות והראיות שלפניו. לא מצאנו ממש בע"א 346/97.

לפיכך אנו מקבלים את הערעור בע"א 785/97, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בענין לפי ההוראות שדלעיל. הערעור בע"א 346/97 נדחה. ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין יהיו לפי התוצאות ואנו קובעים אותן בסכום כולל של 20,000.- ש"ח.

ניתן היום יא בתשרי תש"ס (21.9.99).