מדינת ישראל נ' מורשד הזימה ואח'

פסק-דין

1.בשנת 1961 הסתיימו הליכי הסדר קרקעות וחלקה מסוימת, שמוספרה בעבר 12 (להלן – החלקה), נרשמה על שם המדינה. בשנת 2006 העלו המשיבים לראשונה את הטענה כי אביהם המנוח זכאי היה להירשם במסגרת ההסדר כבעלים של החלקה. המשיבים הגישו תובענה בעניין לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט קיבל את התובענה והורה לרשום את החלקה על שמם של המשיבים תחת שמה של המדינה. מכאן הערעור שבפנינו.

2.אנו סבורים כי הערעור בדין יסודו. על מנת להצליח בתובענה חובה הייתה על המשיבים להוכיח מרמה, כאמור בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. על יסוד העובדות לא נוכל לומר שהוכחה מרמה. ייתכן, כי פקיד ההסדר טעה, אך טעות או רשלנות של פקיד ההסדר אינה מהווה מרמה. במקרה דנא הגיש המנוח במסגרת ההסדר תביעה לגבי חלקה 10 בלבד ולא לגבי חלקה 12. אכן, המנוח טען לזכויות מכוח הסכם מסוים שנעשה לפני שנים, לפני ההסדר, עם מי שהייתה בעלת הקרקע. אף אם אותו הסכם דיבר על שטח גדול יותר מאשר שטחה של חלקה 10 (שנרשמה בהסדר על שם המנוח), ואף אם נפלה טעות אצל פקיד ההסדר בעניין (ואיננו קובעים מסמרות בנקודה זו), אין די בכך כדי לבסס מרמה. זאת ועוד, הגבולות כפי שצוינו בהסכם הנזכר, אינם תומכים בעמדתם של המשיבים.

3.משלא הוכחה מרמה, לא קמה עילה לשינוי הרישום של הבעלות בחלקה. הערעור מתקבל, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל והתובענה נדחית. יחד עם זאת נציין, כי איננו מביעים כל עמדה באשר לטענות אפשריות של המשיבים בעניין החזקה בחלקה.

המשיבים יישאו בשכר טרחה בסך 20,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ז באלול התשע"ג (2.9.2013), בנוכחות

באי כוח בעלי הדין.