שחאדה ג'האן ו-7 אח' נ' מדינת ישראל

פסק-דין

1.המשיבה הפקיעה קרקע שבבעלות המערערים לצורך סלילת כביש והקמת צומת. ההפקעה נעשתה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943. בית המשפט המחוזי פסק פיצויים לזכות המערערים. המערערים מעלים בערעורם טענות שונות המופנות נגד מספר קביעות בפסק-הדין, ולשיטתם יש להעלות את גובה הפיצויים.

2.דעתנו היא שפסק-הדין שניתן נכון וראוי, בין היתר, לגבי השאלה מהו המועד הנכון להערכת שוויים של המקרקעין שהופקעו. הסוגיה היחידה הטעונה בחינה נוגעת להפחתה של 25%. בסוגיה עקרונית זו חלה כיום ההלכה שנפסקה בע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14.05.2012).

3.מתברר, כי בעקבות פסק-הדין רוטמן הוקם צוות בינמשרדי לבחינת ההשלכות של פסק-דין זה. הצוות טרם נתן את חוות דעתו. יצוין, כי המערערים פנו בבקשה בכל הנוגע להפחתה של 25% (סעיף 26 לסיכומי המערערים). ברור, כי לעת הזו לא ניתן להכריע במסגרת ההליך הנוכחי בסוגיה הנזכרת, שכן טרם ניתנה החלטה על ידי שר התחבורה (שהוא בעל הסמכות) בבקשתם של המערערים. בנסיבות המתוארות אנו סבורים שדין הערעור להידחות, תוך שמירת טענותיהם של המערערים בכל הנוגע להפחתה של 25%. יחד עם זאת, ועל מנת שלא לפגוע במערערים, יש להתייחס לדרישתם בסוגיה כאילו העניין תלוי ועומד בבית המשפט. במלים אחרות, אם ייקבע שהלכת רוטמן חלה על תיקים תלויים ועומדים, הרי עניינם של המערערים ייחשב כאילו הוא תלוי ועומד. סברנו שדרך זו היא מעשית יותר מאשר השארתו של הערעור דנא תלוי ועומד בבית המשפט.

4.אשר על כן, הערעור נדחה בכפוף לאמור בפיסקה 3 לעיל. לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב באדר התשע"ג (04.03.2013), בנוכחות באי כוח בעלי הדין.