רכבת ישראל בע"מ נ' אליאס בועז ואח'

פסק-דין

1.בהינתן כי מדובר בתובענה ייצוגית שמטרתה החיובית היא אכיפת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: החוק); ובהינתן כי הסכום שנפסק לחובת הרכבת על ידי בית משפט קמא אמור לשמש מטרה קרובה וחיובית; ובהינתן כי היה בתביעה כדי לחדד את המודעות לצורך בנקיטה באמצעים לשם אכיפת החוק גם ברציפי תחנות הרכבת – מצאו הצדדים לקבל המלצת בית המשפט ולפיה, מבלי שהרכבת מודה בטענות התובעים, כי הפיצוי ושכר הטרחה שנפסקו בבית משפט קמא יועמדו על שני שליש מהסכומים שנפסקו (הפיצוי יעמוד על 4 מליון ₪ חלף הסכום של 6 מליון ₪ שנפסק, שכר הטרחה יועמד על הסך של 667,000 ₪ בצירוף מע"מ וכנגד חשבונית מס כדין), והגמול יישאר בעינו (100,000 ₪ לכל תובע).

2.מובהר בזה כי החיוב המוטל על המחזיק על פי סעיף 2א לחוק, הוא חיוב השתדלות, ועל המחזיק לנקוט באמצעים סבירים כדי לעמוד בכך. בית המשפט רשם לפניו כי הרכבת הציבה שלטים; הסירה מאפרות; ייחדה מקומות עישון; הנחתה את מאבטחיה שלא להתיר כניסה לתחנות הרכבת עם סיגריה; הנחתה את עובדיה בהוראות החוק; ומקיימת בתחנות כריזה המזכירה לנוסעים את האיסור לעשן גם ברציפים. בנוסף, הנהלת הרכבת תקיים דיון בנוגע למינוי סדרנים כאמור בסעיף 8 לחוק ובנוגע להיקף הפניה האקטיבית למעשנים – כל זאת מול אמצעים אחרים ונוספים שננקטים ובהתאם לנתונים שבידיה אודות היקף התופעה והאפקטיביות של האמצעים השונים.

3.פסק דין זה יבוא חלף פסק דינו של בית משפט קמא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד באדר התשע"ח (11.3.2018).