אבולפיה איתן נ' אבולפיה קורן אלי ואח'

פסק-דין

לפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרה בערעור על פסק דינו של כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו בע"א 3914/17 מיום 18.12.2017, אשר הורה על מחיקת ההליך מחמת אי תשלום אגרה. הערעור מכוון גם על כלל החלטות הביניים בתיק.

במקום לדון בבקשת המערער לקבלת פטור מתשלום האגרה בשל הגשת הערעור על החלטת הרשם, בוחר אני לדון בערעור לגופו.

הערעור דנא הוגש נגד פסק דינו של כב' הרשם המורה על מחיקת הערעור, אך הוא מכוון למעשה נגד החלטת הרשם מיום 9.11.2017 בעניין בקשת המבקש לפטור מאגרה ומעירבון. במסגרת החלטה זו, העמיד הרשם את האגרה בהליך על סך של 1,000 ש"ח ואת העירבון על סך של 12,000 ש"ח, והורה על תשלום האגרה והפקדת העירבון עד ליום 6.12.2017. המבקש לא עשה כן עד למועד שנקבע, ולכן הורה הרשם על מחיקת ההליך, כאמור.

כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניין קביעת אגרות ומתן פטור עליהן, רחב ביותר ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעותיו (ראו: בש"א 4325/17 סימון נ' יונתן סונדרס, עו"ד (29.5.2017)). כפי שציין הרשם בהחלטתו מיום 9.11.2017, במסגרת הליכי פשיטת הרגל בהם מצוי המבקש, הוא הציע לשלם לקופת פשיטת הרגל סך של 100,000 ש"ח על מנת להביא לסיום ההליך ולמתן צו הפטר. הצעה זו אכן מהווה אינדיקציה ליכולתו הכספית של המבקש. לכך מתווספת העובדה שהמסמכים אותם הגיש המבקש על מנת לבסס את טענותיו באשר למצבו הכלכלי אינם עדכניים.

בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הרשם, שכן אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו בעניין קביעת אגרות.

לפיכך, פסק דינו של הרשם מיום 18.12.2017 המורה על מחיקת ההליך העיקרי בשל אי תשלום האגרה והפקדת העירבון בעינו עומד.

ניתן היום, ג' באדר התשע"ח (18.2.2018).