תיאודור בן זאב נ' עליזה אלגואטי ואח'

פסק-דין

המערער הגיש, בשנת 2001, ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי. הוא ביקש פטור מעירבון. בקשתו נדחתה. המערער לא הפקיד את העירבון במועד ולפיכך נדחה ההליך בהחלטה מיום 25.2.2002. ביום 13.2.2005 – כשלוש שנים לאחר דחיית ההליך – שב ופנה המערער לבית משפט זה, וביקש "להחיות" את ההליך ואת בקשת הפטור במסגרתו. כבוד הרשם עודד שחם דחה את הבקשה, ומכאן הערעור שבפני.

דין הערעור להידחות. כפי שקבע כבוד הרשם, המערער לא הגיש ערעור על ההחלטה שלא ליתן לו פטור מעירבון, וכן נמנע מלהפקיד את העירבון. ההליך נדחה, ומאז חלפו שלוש שנים שבהם רשאים היו המשיבים להניח, כי הם לא יוטרדו עוד בהליך ערעורי. כבוד הרשם נתן דעתו לטענת המערער בדבר מצבו הנפשי הקשה, שמנע ממנו, לדבריו, לקדם את ההליך, אך פסק, כי למרות הקשיים נקט המערער בהליכים שונים, לרבות הליך הערעור (והליך הפטור), מה גם שהוא היה מיוצג על-ידי עורך-דין. בנסיבות אלה, בצדק פסק כבוד הרשם, כי הקשיים שהמערער טוען להם אין בהם כדי להסביר, במידה מספקת, מדוע לא נקט אז, ובמשך השנים שחלפו, בכל פעולה. עוד הוסיף כבוד הרשם וציין, כי המערער לא הציג מסמכים רפואיים מזמן אמת, שיש בהם כדי להצדיק את אי-הפעולה מצדו, וכי עוד בשנת 2001 שוגרה למערער התראה בדבר אי-הפקדת העירבון. אין עילה להתערב בשיקול דעתו של כבוד הרשם.

לפיכך, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' באייר התשס"ה (15.5.05).