מומי אוסדון נ' פקיד שומה תל אביב 3 ואח'

פסק-דין

1.בשנים 2001 ו-2003 הגיש המערער שני ערעורי מס הכנסה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערעורים נדחו בפסק דין שניתן ביום 29.5.07. כנראה שפסק הדין הומצא לפרקליטו דאז של המערער בחודש יוני 2007. ביום 11.12.07 הגיש המערער באמצעות פרקליטה חדשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. כבוד הרשמת של בית משפט זה (ג' לוין) דחתה את הבקשה ביום 16.1.08. ביום 6.5.09 הגיש המערער, הפעם באמצעות עורכי דין אחרים שלא ייצגו אותו בהליכים הקודמים, בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 16.1.08. הבקשה נדחתה על ידי כבוד הרשמת (ג' לוין) ביום 17.5.09. הערעור שבפניי מופנה נגד ההחלטה האחרונה.

2.דינו של הערעור להידחות. אם מבקשים לראות כיצד המסלול של "עיון חוזר" יצא מכלל שליטה, הרי המקרה הנוכחי הינו דוגמה יפה. כבוד הרשמת דחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. קרוב לשנה וחצי לאחר מכן מגיש המערער בקשה לעיון חוזר. יצוין, כי למערער עמדו 20 ימים מעת שהומצאה החלטתה של הרשמת מיום 16.1.08 על מנת להגיש ערעור (תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברור, שכיום לא ניתן להגיש ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת מיום 16.1.08 (אלא אם תינתן הארכת מועד). והנה נמצאה דרך חדשה: מגישים בקשה לעיון חוזר ומשזו נדחית ניתן לערער על ההחלטה שדחתה את הבקשה לעיון חוזר ובדרך זו לנסות ולתקוף את ההחלטה המקורית. אין לאפשר הליכה בדרך האמורה המשבשת את כל סדרי הדין והופכת אותם להמלצות גרידא. זאת ועוד, ספק אם בכלל ניתן לבקש עיון חוזר לגבי החלטה שלא להאריך מועד להגשת ערעור, וספק גדול עוד יותר אם ניתן לעשות כן בחלוף תקופה של כשנה וחצי.

3.המערער העלה בבקשה לעיון חוזר טענות קשות נגד עובדים במשרדי מס הכנסה. עוד קודם לכן, בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הועלו טענות נגד הפרקליט שייצגו בבית המשפט המחוזי. אין מקום להידרש לטענות משני הסוגים. אף איני מביע כל עמדה בשאלה האם ניתן להעלות הטענות הנזכרות בהליכים משפטיים אחרים.

4.הערעור נדחה בלא שנדרשה תשובה.

ניתן היום, כ"ז בתמוז התשס"ט (19.7.09).