יחיאל ישפה נ' בנק הפועלים - הרצוג ירושלים ואח'

פסק-דין

ביום 16.12.98 דחתה רשמת בית משפט השלום בירושלים בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המערער כנגד תובענה שהגיש המשיב נגדו בסר דין מקוצר. באותו מעמד לא ניתן פסק דין כנגד המערער.

המערער ערער על ההחלטה לפני בית משפט השלום וערעורו נדחה ביום 24.11.99. המערער עתר למתן רשות לערער על ההחלטה ובקשתו נדחתה על יד שופט בית המשפט המחוזי ביום 3.2.00. המערער בקש להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה והרשמת של בית משפט זה דחתה את הבקשה. מכאן הערעור שלפני.

דין הערעור להידחות מבלי שאחווה את דעתי על נימוקי הרשמת: מתברר שביני לביני (ככל הנראה ביום 1 בינואר 1999) עוד לפני שניתנה החלטתם של שופט בית משפט השלום ושופט בית המשפט המחוזי ניתן פסק דין נגד המערער מבלי שהופנתה תשומת לבם לעובדה זו. פסק הדין "בלע" את ההחלטה נשוא הבקשה לרשות לערער ולא היה כבר מקום להשיג עליה, כשהיא עומדת בפני עצמה.

אכן זכותו של המערער היתה שמורה לו (ויתכן שהיא עדיין שמורה) לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים לפני הרכב של שלושה ובגדר ערעורו לתקוף את ההחלטה שדחתה את בקשתו לרשות להתגונן; אך ההחלטה כשהיא לעצמה כבר עברה מהעולם.

בנסיבות אלה אני דוחה את הערעור ללא צורך לבקש עליו תשובה.

ניתן היום, י"ג אלול תש"ס (13.9.2000).