רחמים אליה נ' בנק לאומי לישראל, סניף עפולה

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם ג' שני (ע"א 2667/11 – ג') מיום 15.8.2011 בה נדחתה בקשתו של המערער לפטור מהפקדת עירבון.

המערער ביקש כי הכספים, שלטענתו נמצאים בידי כונס הנכסים מטעם המשיב, יהוו מקור לפירעון ההוצאות שעשויות להיפסק למשיב במסגרת הערעור (להלן: הכספים) וזאת במקום הפקדת עירבון. בהחלטת הרשם נקבע כי לא די בחומר שהביא המערער כדי להראות שאכן מדובר במקור זמין ובחלופה שוות ערך. עוד צוין כי מאחר ועדיין עומדת מחלוקת בשאלה האם זכאי המערער לקבל לידיו את הכספים, ומשאין זה ההליך לבירורה של המחלוקת, הרי שלא ניתן בשלב זה להסתפק בכספים כחלופה לערובה שנדרש המערער לשלם כתנאי לשמיעת ערעורו בפני בית משפט זה. לבסוף נקבע, כי לא הונחה כל תשתית ראייתית המוכיחה היעדר יכולת כלכלית לצורך הפקדת העירבון.

המערער טוען כי המשיב מחזיק בידיו סכומים גדולים השייכים לו ואף משתמש בהם להחזר הוצאותיו מעת לעת. סכומים אלו, לטענת המערער הם שצריכים להוות ערובה מצידו להוצאות המשיב בהליך הערעורי שהגיש לבית משפט זה. המערער מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (בש"א 404/09) מיום 17.8.2009 המצורפת כנספח ב' לערעור, בה הוחלט כי המערער (המבקש באותו הליך) יהיה פטור מהפקדת עירבון בכפוף לכך שמתוך הכספים המצויים בתיק ההוצל"פ ו/או בידי כונס הנכסים ו/או בידי המשיבים יועבר סכום לקופת בית המשפט כעירבון מטעמו. לדבריו אין טעם להבחין בין ההליך האמור להליך דנן ויש להורות על אותו הסדר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה, וכן בהחלטת הרשם, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הרשם קבע כי החומר שבפניו וכן המחלוקת בין הצדדים בעניין הכספים, לא מאפשרים לו לקבוע כי די בחלופה המוצעת על ידי המערער על מנת לערוב את הוצאות המשיב (אם ייפסקו) בהליך דנן. קביעה זו מקובלת עליי ולא מצאתי בהודעת הערעור מידע חדש שבכוחו להביא להתערבות בה. כמו כן יוער, כי אין בהחלטה אליה הפנה המערער, כדי לשנות ממסקנתי.

אשר על כן, הערעור נדחה. העירבון שנקבע על פי החלטת הרשם על סך של 10,000 ש"ח, יופקד תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו.

ניתן היום, ה' בתשרי התשע"ב (3.10.2011).