נארימאן אבו מייאלה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.העותרת 1 הינה תושבת קבע בישראל. העותר 2 הוא בעלה של העותרת 1, והעותרים 3-5 הם ילדיהם המשותפים של בני הזוג. העותרים פנו למשרד הפנים בבקשה להעניק לעותר 2 אשרה לישיבת קבע בישראל, מכוח נישואיו לעותרת 1. בקשתם לא נתקבלה, נוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל). על החלטה זו מלינים העותרים בפנינו, וכן הם טוענים כי בקשתם לרשום את העותרת 1 במרשם האוכלוסין כנשואה ואת העותרים 3-5 כילדיה, נדחתה בלא כל הנמקה.

2.דין העתירה להידחות על הסף.

אשר לבקשת העותרים לבטל את ההחלטה שלא להעניק אשרת ישיבה לעותר 2. בעניין זה עומד לעותרים סעד חלופי בבית-המשפט לעניינים מינהליים ועל כן אין מקום להעלותה בפנינו (ראו: סעיף 12 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000 ובג"ץ 10957/02 FLOARE BARTOK נ' שר הפנים (לא פורסם)). זאת ועוד, הבקשה למתן אשרת ישיבה סורבה מכוח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל. טענות נגד חוקתיות הוראות אלה הועלו אמנם בעתירה עקרונית התלויה ועומדת בפני בית משפט זה (בג"צ 7052/03 עדאלה ואח' נ' שר הפנים ואח'), אך על פי המצב המשפטי העומד בעינו לעת הזו, אין לעותרים עילה בדין לתבוע את אשר תבעו (ראו: בג"צ 4209/04 אלנססארה ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם); בג"צ 1631/03 חטיב ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם)). אין צורך לומר כי אם יחול בעתיד שינוי במצב המשפטי, יוכלו העותרים לשוב ולפנות אל בית המשפט המוסמך בבקשה כי ידון בעניינם.

אשר לטענות בעניין שינוי הרישום במרשם האוכלוסין. העותרים לא ציינו מהו המועד שבו פנו בבקשה אל משרד הפנים בעניין זה ולא צירפו כל אסמכתא המעידה על פנייה כאמור. המשיבים מצידם מציינים בתגובתם כי לא נתקבלה אצלם פנייה כלשהי מטעם העותרים לעניין הרישום. על כן, נראה כי העותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם ועתירתם בעניין זה מוקדמת מדי.

מן הטעמים שפורטו לגבי שני ראשיה, העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' ניסן, תשס"ה (14.04.05).