דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

רונן לוריא (רשל) נ' כבוד השופטת יהודית אמסטרדם – בית-משפט השלום בת"א ואח'

פסק הדין בבג"ץ 10956/02 ניתן ביום 26 בדצמבר 2002.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

דין העתירה להידחות. הלכה מבוססת היא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני בתי המשפט הרגילים אלא במקרים חריגים ביותר (בג"צ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4), 683). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים. בעתירה אין אלא משום ניסיון להשיג, בדרך של "מעין-ערעור", על החלטות ביניים שניתנו במהלך משפט פלילי. אם סבור העותר שהחלטות בית-משפט השלום בטעות יסודן, המקום המתאים להעלאת טענות אלו הוא בערעור על הכרעת הדין, אם יוגש.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 26 בדצמבר 2002.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 10956/02
נפתח
2002
ניתן
26 בדצמבר 2002
משך
שני עמודים

ההרכב

  • אליהו מצא
  • יצחק אנגלרד
  • אילה פרוקצ'יה

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 10956/02 רונן לוריא (רשל) נ' כבוד השופטת יהודית אמסטרדם – בית-משפט השלום בת"א ואח' (26.12.2002)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 10956/02

בפני: כבוד השופט א' מצא · כבוד השופט י' אנגלרד · כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

העותר: רונן לוריא (רשל)

נגד

המשיבות: 1. כבוד השופטת יהודית אמסטרדם – בית-משפט השלום בת"א · 2. מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה · עתירה למתן צו-על-תנאי וצו ביניים

בשם העותר: עו"ד א' פלדמן

פסק-דין

השופט א' מצא:

נגד העותר הוגש (ביום 2.7.98) בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו (יחד עם אחרים) עבירות לפי חוק ניירות ערך וחוק העונשין. לאחר עיכובים רבים בהתנהלות המשפט – שברובם נבעו מבקשות העותר לדחיית מועדי הדיונים שנקבעו – החלה פרשת ההגנה ביום 25.3.02, ובית המשפט הועיד לה מספר ישיבות נוספות. בא-כוח העותר ביקש מבית המשפט (ביום 27.6.02) ליתן צו להמצאת מסמכי בנקים אשר היו דרושים – לטענתו – לשם הכנת חוות-דעת מומחה מטעם ההגנה. בית המשפט נענה לבקשה, בכפוף לכך שהמצאת המסמכים לא תעכב את לוח הזמנים שנקבע, לפיו תסתיים פרשת ההגנה ביום 9.9.02. בהחלטתו (מיום 4.7.02) הבהיר בית המשפט, כי מועד הדיון לא יידחה אך מן הטעם שהמסמכים לא יומצאו תוך התקופה הנדרשת, וכי על ההגנה להעיד את עדיה, לרבות את העד המומחה, במועד שנקבע. בקשת בא-כוח העותר (מיום 4.9.02) לדחיית מועד הדיון – עקב העובדה שהמסמכים המבוקשים לא הומצאו לידיו – נדחתה על-ידי בית המשפט, וכך גם הבקשה לעיון מחודש בבקשה זו. בדיון שהתקיים ביום 9.9.02 הודיע בא-כוח העותר לבית המשפט כי אין ברשותו עדי הגנה נוספים, ובית המשפט הכריז על סיום פרשת ההגנה. בא-כוח העותר שב וביקש קביעת ישיבה נוספת, במטרה לאפשר לו לזמן עדי הגנה נוספים ולהגיש חוות-דעת מומחה מטעמו, אך גם בקשה זו נדחתה.

העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטות השופטת י' אמסטרדם (המשיבה 1), לפיהן נדחו בקשות העותר להביא עדי הגנה ולהגיש חוות-דעת מטעמו לאחר הישיבה שהתקיימה ביום 9.9.02. לטענת העותר, החלטות אלה שגויות, שרירותיות ופוגעות בזכותו להתגונן. העותר אף מבקש כי ניתן צו ביניים, המורה על הפסקת ההליכים המתנהלים בבית-משפט השלום בפני המשיבה 1, וזאת עד להכרעה בעתירה זו.

דין העתירה להידחות. הלכה מבוססת היא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני בתי המשפט הרגילים אלא במקרים חריגים ביותר (בג"צ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4), 683). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים. בעתירה אין אלא משום ניסיון להשיג, בדרך של "מעין-ערעור", על החלטות ביניים שניתנו במהלך משפט פלילי. אם סבור העותר שהחלטות בית-משפט השלום בטעות יסודן, המקום המתאים להעלאת טענות אלו הוא בערעור על הכרעת הדין, אם יוגש.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"א בטבת תשס"ג (26.12.02).

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים