יוסף צרצור ואח' נ' הועדה לרישום ראשון, בית אל ואח'

פסק-דין

השופט י' עדיאל:

בפנינו עתירה נגד החלטתה של הוועדה לרישום ראשון הפועלת מכוח הוראות תקנות רישום מקרקעין (בקשות לרישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו) יהודה ושומרון, תשמ"ד-1983 (להלן – "התקנות"), אשר החליטה לרשום את המקרקעין נשוא העתירה בשמה של המשיבה 3.

לטענת העותרים, מדובר במקרקעין שנרכשו על ידם עוד בשנת 1983, והם הגישו למשיבים בקשה לרשום את המקרקעין בשמם בשנת 1992.

מסתבר שלגבי אותם מקרקעין, או חלק מהם, הוגשה עוד קודם לכן, בשנת 1988, בקשה לרישום ראשון על ידי המשיבה 3.

הוועדה לרישום ראשון לא הייתה ערה לקיומן של שתי בקשות בגין אותם מקרקעין. לפיכך, היא דנה בבקשתה של המשיבה 3 אשר הוגשה ראשונה, נעתרה לבקשה והחליטה לרשום את המקרקעין בשמה של המשיבה 3.

לטענת העותרים, החלטה זו של הוועדה היא החלטה שגויה אשר התעלמה מזכויותיהם במקרקעין, זאת למרות שבפני המשיב מס' 2 הייתה תלויה ועומדת, עת ניתנה ההחלטה, בקשתם של העותרים אשר התייחסה לאותם מקרקעין ממש. העותרים מעלים טענות שונות, הן נגד המשיבה מס' 3, שלטענתם הטעתה את הוועדה, והן נגד תקינות ההליך שקוים בפני הוועדה. טענות אלה התבררו בפני נגיד ועדות העררים אשר דחה את הבקשה.

מהחומר שהוגש בפנינו עולה שהעותרים לא הגישו התנגדות לבקשה לרישום ראשון שהוגשה על ידי המשיבה מס' 3. מסתבר, שבבקשה לרישום ראשון שהוגשה על ידי העותרים, שלטענתם הייתה אמורה להיחשב כהתנגדות לבקשתה של המשיבה מס' 3, אף נפלו פגמים, בין היתר באי צירוף מפות ומסמכים נוספים לפי הנהלים החלים על הגשת בקשות כאלה. עקב כך, מסבירים המשיבים 1 ו- 2 בתשובתם, נמנע מהם מלעמוד על קיומה של חפיפה או זהות בין המקרקעין נשוא שתי הבקשות.

בנסיבות אלה, בהעדר התנגדות מטעם העותרים לבקשתה של המשיבה מס' 3, לאור הפגמים שנפלו בבקשתם הם לרישום ראשון של המקרקעין ובהתחשב בכך שהחלטת הוועדה ניתנה עוד בשנת 1999 ובינתיים נמכרו המקרקעין לצד שלישי (המשיבה מס' 4), איננו רואים מקום להתערב בהחלטתו של נגיד ועדות העררים ואיננו סבורים שיש לבטל את החלטת הוועדה נשוא העתירה.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בשבט התשס"ה (2.2.05).