אסמהאן ג'בארין ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

בפנינו עתירה למתן צו ביניים אשר ימנע גירושו של העותר 2, תושב שטחים, מהארץ ולמתן צו על-תנאי אשר יורה למשיבים לנמק מדוע לא תוענק לו אשרת ישיבת קבע בישראל.

העותרת 1, הנה אזרחית ישראלית המתגוררת עם בעלה, העותר 2, באום אל פחם. מן העתירה עולה כי השניים נישאו ביום 4.1.97 ומאז נולדו להם שלושה ילדים. בעתירתם ציינו העותרים כי בסמוך לאחר נישואיהם, הגישו בקשה לאיחוד משפחות ולמתן אשרת ישיבת קבע לעותר 2 ואף צרפו לבקשה את מכלול המסמכים אותם דרשו המשיבים לצורך הוכחת מרכז חיים בישראל. לטענת העותרים, מאז הגשת הבקשה, לא קיבלו את תגובת המשיבים לה.

המדינה בתגובתה הבהירה כי בבדיקה שנערכה בלשכת מנהל האוכלוסין בעפולה - המטפלת באזור בו מתגוררים העותרים – לא נמצא כל אזכור לפנייה או לבקשה של העותרים, בכתב או בעל-פה, ביחס לאיחוד משפחתם בישראל. ואכן, העותרים לא צירפו לעתירתם כל מסמך רשמי אשר יאשר את פנייתם למשיבים בבקשה לאיחוד משפחות.

מאחר ובשלב זה אין כל אינדיקציה לכך שהעותרים אכן הגישו, כטענתם, בקשה לאיחוד משפחות ולמתן אשרת ישיבת קבע לעותר 2, ובהתאם גם לא התקבלה אצל המשיב כל החלטה בעניינם, הרי שעתירה זו הנה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים.

אשר על כן, דין הבקשה לצו על תנאי ולצו ביניים להידחות על הסף.

ניתן היום, י"ג בניסן התשס"ד (4.4.2004).